אחד הסוגים הנפוצים של מעקף רוחני הוא מצב קצת מצחיק שאפשר לקרוא לו היאחזות באי-היאחזות, או היאחזות בריקות. זה נפוץ בדר"כ בקרב אנשים שחוו חוויות רוחניות משמעותיות (לעיתים קרובות תחת השפעת פסיכדליים) שבעקבותיהן המיינד הבין שלא ניתן להיאחז בשום דבר, אבל באופן אירוני הוא מנסה להיאחז בתובנה הזו.
אנשים שנמצאים בסטייט הזה של היאחזות באי-היאחזות נוטים לבטל בעיות של עצמם ושל אחרים עם אמירות כמו "אין טוב ורע, דברים פשוט כפי שהם", "לא התאכזבתי כי אין לי ציפיות", "אין אני אז מה זה משנה". זה נאמר מתוך אמונה כנה ואמיתית שהם התעלו מעל המצב האנושי ודברים באמת ובכנות לא מזיזים להם (וכמובן שלא אמורים להזיז לאחרים).
בעוד שיתכן שיש אנשים שבאמת נמצאים במצב הזה (אני טרם פגשתי), בדר"כ זה לא המקרה. בפועל זה פשוט דפוס של המנעות מהתמודדות עם המציאות שניזון מפרשנות שגויה של החוויה הזו, או יותר נכון – בלבול לגבי הזהות של זה שנאחז או לא נאחז, כי המיינד גם הוא אובייקט ולא סובייקט.
האמת היא שאני לא יכול להכריח את עצמי לא להיאחז משום שעצם הניסיון לעשות את זה הוא היאחזות בפני עצמו. ההיאחזות היא כמו כל חוויה אחרת בעולם התופעות – לעתים היא מופיעה ולעתים לא. הניסיון לתפוס את עצמי כמישהו שלא נאחז יותר הוא בעצמו ניסיון של שליטה במציאות, מעין מתיחה מתוחכמת שאנחנו עושים על עצמינו.
כאשר ביקשו ממורה הזן המפורסם סוזוקי רושי לסכם את כל הזן במשפט אחד הוא אמר "לפעמים זה ככה, לפעמים זה אחרת", וגם בזה לא ניתן להיאחז.