התהליך של ההתעוררות הרוחנית הוא קודם כל תהליך של פירוק – פירוק של כל מה שחשבתי והאמנתי לגבי עצמי וטבעה של המציאות. עם כל התמורות החיוביות של התהליך הזה, הוא גם יכול להיות ממש מאתגר לפעמים.
בדר"כ אחרי חוויות רוחניות משמעותיות ומשנות חיים, חיוביות ויפיפיות ככל שיהיו, באופן טבעי מגיעות תקופות קשות ומאתגרות, אפילו יש להן שם – The dark night of the soul. זו התקופה שבה חלקים רבים מתפיסת העצמי והמציאות שלנו התפרקו, אבל עוד לא הצלחנו להרכיב משהו חדש ובר קיימא כדי למלא את מקומן.
התקופה הזו לעתים קרובות מלווה באבל על מה שאנחנו מרגישים שאיבדנו, בלבול עקב כך שאנחנו לא מצליחים להיאחז בדברים שבהם היינו נאחזים בעבר, וגם סוג של אכזבה, עצב או אפילו דיכאון על כך שאחרי כל הטירוף של החוויות הרוחניות שעברנו חזרנו להיות בני אדם עם חיים, רגשות ומחשבות רגילים ומשעממים. לעתים גם יש חרדות או דיסאסוציה כתוצאה מקושי להבין או למסגר את חוויות הקיצון בקונטקסט הנכון ולעבד אותן.
התקופה הזאת בדר"כ עוברת, אבל שמתי לב לתופעה מסויימת שלעתים נמשכת יותר זמן, וזה שקיעה בניהיליזם. במיוחד עבור אנשים שמגיעים לרוחניות מתוך מקום חילוני, תהליך ההתעוררות מטבעו מרוקן הרבה דברים מהמשמעות שהייתה להם, אבל הבניה של משמעות חדשה לחיים לא קורית כל כך בקלות ודורשת מאמץ מודע ומכוון, מאמץ שקשה מאוד לעשות כשאין תחושה של משמעות.
אז עכשיו שאלות אליכןם –
1 – איך התבטא אצלכןם The dark night of the soul? מה היו האתגרים? מה עזר לכןם?
2 – האם הרגשתןם בשלב מסוים או שאתם מרגישים עכשיו את השקיעה בניהיליזם, את הקושי למצוא משמעות? מה עזר או עוזר לכןם בזה?