סיכום - מדיטציה, עבודה דרך הגוף, חקירה של מחשבות
- מחזור חורף 23-24

היום אנחנו סוגרים את החודש הראשון של הסנגהה, ו-3 השיעורים שהיו במהלכו עסקו באבני היסוד של העבודה שלנו כאן – תרגול מדיטציה, העיגון בגוף, ועבודה עם מחשבות. משבוע הבא נתחיל לגעת במבנים מנטליים יותר מורכבים, אז אני רוצה להקדיש את השיעור הזה לאיזשהו סיכום של הדברים, וגם לשמוע איפה אתם מול זה.

1. מדיטציה. כמעט חצי מהזמן שלנו במפגשים מוקדש לתרגול מדיטציה. זה יכול לקחת זמן באמת להבין את התרגול הזה לעומק, ולכן חשוב לי שנמשיך לעבוד על זה, ואני אשמח להמשיך לשמוע מכם שיתופים על אתגרים שאתם פוגשים בתרגול, מקומות שבהם אתם מרגישים תקועים, וגם על רגעים של הבנה או חוויה של התקדמות.
   הנה כמה נקודות מרכזיות בתרגול מדיטציה שסביבן אני ממליץ לעבוד, שהן כמובן שזורות אחת בשניה כמו כל הדברים:
   א. אין שום דרך להצליח או להכשל. אני ממשיך להזכיר את זה כמעט בכל מפגש, ועדיין אני רוצה להתעכב על זה גם כאן. אפשר להסתכל על זה בכמה דרכים: קודם כל, ההזמנה בתרגול מדיטציה היא לשנות את אופן ההסתכלות שלנו מאופן הסתכלות שמבוסס על מה נכון למה לא נכון, לעבר אופן הסתכלות שמבוסס על מה קורה כרגע. גם כאן, לעתים מה שקורה כרגע הוא שיש חוויה של הצלחה או של כשלון, וזה בסדר, אבל האופן שבו אנחנו מסתכלים על החוויה הזאת הוא בתוך קונטקסט רחב יותר של חוויות שקורות לנו במדיטציה. שנית, כל פעם שאנחנו מתיישבים למדיטציה אנחנו בעצם יושבים לאימון. כמו עם כל אימון, אם זה גופני או מנטלי או אחר, המטרה שלנו היא לא להצליח מיד בדבר שאנחנו מתאמנים עליו. כשאנחנו מתאמנים, אלא אנחנו מנסים לאתגר את עצמינו, מנסים להשתפר בדבר שאנחנו מתאמנים בו רק טיפ טיפה ביחס לפעם הקודמת, מתוך הבנה שגם זה לא בהכרח יקרה. מתוך האתגרים ומה שאולי נחווה כחוסר הצלחה אנחנו לומדים יותר על הדבר שאנחנו מתאמנים בו.
   ב. עבודה עם תשומת הלב. היכולת שלנו להתבונן בצלילות על עצמינו – במדיטציה, בשלב השיח, ובחיים בכלל, תלויה במידה רבה ביכולת שלנו לשלוט בתשומת הלב שלנו. תשומת הלב שלנו כל הזמן נמצאת בתנועה, כל הזמן קופצת מדבר לדבר לדבר. במיוחד כשלא נעים לנו, תשומת הלב שלנו ממש מנסה להמנע מהלא נעים הזה (נדבר על זה יותר שבוע הבא כשנדבר על חוויית החוסר). אבל זה לא קשור רק לנעים או לא נעים – לתשומת הלב שלנו יש דפוסי פעולה מסוימים. היא רגילה לקפוץ בין דברים במהירות, ואולי הכי חשוב – היא רגילה ללכת לחשיבה שלנו. האימון שלנו בתוך תרגול המדיטציה לשים לב לתנועה של תשומת הלב ולהחזיר אותה חזרה אל העוגן שלנו מחזקת את היכולת שלנו לשלוט על תשומת הלב שלנו, מחדדת את ההתבוננות שלנו. דווקא כשלא נוח, דווקא כשמשעמם, דווקא כשהמחשבות נראות כאילו הן עוסקות במשהו נורא חשוב או דחוף – אלו הרגעים שבהם הכי חשוב לקחת אחריות על תשומת הלב שלנו ולהחזיר אותה אל העוגן שלנו.
   ג. התבוננות בגירויים. כשאני מדבר על לא לזוז במהלך המדיטציה, אני בעצם מדבר על להתבונן בגירויים שלנו. לשים לב מה הדבר שמעורר אותנו לזוז – בדרך כלל מחשבה או תחושה גופנית – ודווקא לא לזוז. לנסות למשוך את זה כמה שיותר, להשאר עם הגירוי ועם הרצון להזיז את הגוף, בלי להכנע לו. לייצר אינטימיות עם הגירוי הזה שאנחנו בדר"כ כל כך רגילים לפתור. זו דרך מאוד פשוטה ויעילה ללמד את עצמינו להיות פחות אימפולסיביים, פחות תגובתיים, יותר שקולים. בסופו של דבר היכולת שלנו לעמוד בפני גירויים כמו גירוד או נמלול היא לא שונה באופן מהותי מהיכולת שלנו לעמוד בפני גירויים מורכבים יותר כמו כעס וחרדה, ודרך להתאמן על הראשון אנחנו גם מפתחים לאט לאט את היכולת שלנו לעבוד גם עם השני. אחד הרגעים היפים שהיו בסנגהה אי אז לפני הרבה שנים הוא שאחרי תקופה בסנגהה מישהי אמרה אחרי המדיטציה שפתאום היא הבינה שהמחשבות שעולות במהלך המדיטציות לא שונות מכל גירוד או תחושה מציקה אחרת – לשם בעצם התרגול הזה מכוון. עם זאת, חשוב לי להגיד גם שזו לא תחרות סיבולת, וחשוב גם להיות קשובים לעצמכם ולמצוא את נקודת האמצע המדוייקת לכם בכל רגע נתון – לאתגר את עצמכם, אבל לא להגיע למצב שאתם סובלים ומתחילים לשנוא את התרגול
2. עבודה עם הגוף. כל מדיטציה אנחנו מתחילים עם חיבור לגוף שלנו, וגם הרבה פעמים החקירות שלנו כאן מתחילות עם חיבור לתחושות הגופניות. הגוף שלנו הוא הכלי שמתווך לנו את העולם, שדרכו אנחנו באים לידי ביטוי כלפי פנים וכלפי חוץ. תחושות גופניות הן מוצקות ומוחשיות, וכתוצאה מכך הן יכולות לסייע לנו בכל מיני דברים:
   א. כשאנחנו משווים אותן לחוויות כמו צלילים, ובטח למחשבות, שמופיעים ונעלמים בקצב מהיר, תחושות גופניות הן בדר"כ משהו "כבד" יותר, שוהה יותר. לוקח להם זמן להופיע, זמן להשתנות, זמן להיעלם. בזמן תרגול מדיטציה, המיקוד שלנו בתחושות נותן לנו עוגן יציב יותר לעבוד איתו במדיטציה, וככל שאנחנו נשארים איתן יותר כך גם הקצב של תשומת הלב שלנו יורד ומתאים את עצמו לקצב של התחושות הגופניות.
   ב. יציאה מלופים. לעתים קרובות כשאנחנו תקועים בלופ מחשבי או רגשי, העיגון בתוך הגוף והתחושות שלנו יכול ממש לעזור לנו לצאת ממנו. לדוגמה במצבים של חרדה, המחשבות שלו יכולות לרוץ על 100 קמ"ש – על מה יכול לקרות, ומה קרה, ומה אני יכול לעשות, ועוד ועוד ועוד… אבל נדיר מאוד שהמחשבות האלה הן פרודוקטיביות או מועילות, יותר מכל הן פשוט מעידות על כך שאנחנו נמצאים בחרדה באותו רגע. לעגן את תשומת הלב שלנו באופן שבו החרדה באה לידי ביטוי באותם רגעים יכול להוציא אותן מהניסוי הקדחתני של התודעה "לפתור את הבעיה" שגם ככה אי אפשר לפתור כרגע, אלא פשוט להיות עם חוויית החרדה, כפי שהיא, מרגע לרגע. זה מביא לכך שאנחנו מפסיקים להזין את החרדה עוד ועוד באמצעות המיקוד במחשבות הטורדניות, ומסייע לה לחלוף מהר יותר, אבל גם הופכת את החרדה עצמה ליותר קלה לשאת. כאן אגב ממש עוזר לנו התרגול של השליטה בתשומת הלב שלנו שדיברנו עליו בהקשר של מדיטציה.
3. עבודה עם המחשבות. שבוע שעבר דיברנו בהרחבה על עבודה עם המחשבות, אני מקווה שמי שלא היה מצא את הזמן להשלים את השיעור מהסיכום הכתוב או מההקלטה, ומי שטרם עשה זאת – נסו להשלים אותו בקרוב. הנה עיקרי הדברים:
   א. תפיסת המחשבות כעוד חוש. בניגוד לאופן שבו אנחנו נוהגים להסתכל על מחשבות בדר"כ – כמשהו שאנחנו עושים באופן אקטיבי – ההזמנה כאן היא להסתכל על מחשבות דרך נקודת המבט הבודהיסטית, בתור עוד חוש. בדומה לכך שאנחנו מתוודעים מרגע לרגע לתחושות והצלילים ככל שהם מופיעים בתודעה שלנו, כך אנחנו מתוודעים גם למחשבות מרגע לרגע כשהן מופיעות בתודעה שלנו. זה מאפשר לנו לאמץ נקודת מבט שהופכת את המחשבות שלנו מסובייקט שאנחנו מזוהים איתו ומתבוננים על המציאות דרכו, לאובייקט שאנחנו מתבוננים עליו ורואים אותו כחלק מהמציאות הגדולה.
   ב. מחשבות מורכבות מצורה ותוכן. אנחנו רגילים להסתכל רק על אספקט אחד של המחשבות – התוכן שלהן, מה המחשבה אומר כרגע עליי או על העולם. אבל בנוסף לתוכן, למחשבות גם יש מאפיינים צורניים – יש להן קצב מסוים, יש להן ווליום מסוים בראש שלנו, יש להן טון מסוים או רגש שהן מבטאות, הן עוסקות בנושא מסוים… ככל שאנחנו שמים לב יותר למאפייניים הצורניים של המחשבות שלנו, כך הן הופכות יותר מסובייקטים לאובייקטים, מאמת מוחלטת של המציאות לעוד תופעה בתוך התודעה שלנו.
   ג. מחשבות הן לא טובות ולא רעות. זה יכול להיות מאוד קל ליפול לסוג של ניהיליזם שמתורץ על ידי התפיסה ש"כל המחשבות הן גם ככה שקר", או להאמין שהמטרה היא לחלוטין מהחשיבה. אני חושב שאלו מלכודות מסוכנות ליפול אליהן, מה גם ששתיהן בעצמן מבוססות על מחשבות ולכן קצת אבסורדיות. החשיבה היא כלי נהדר שנותן לנו המון בתור בני אדם. אבל, וזה אבל גדול – הוא כלי מוגבל. כמו עם כל כלי אחר, עלינו להבין את המגבלות שלו כדי להיות מסוגלים להשתמש בו בצורה נאותה והולמת. אנחנו צריכים להבין את המגבלות של המזלג כדי להבין שאנחנו לא יכולים לאכול איתו מרק. המטרה שלנו כשאנחנו עובדים עם המחשבות שלנו הוא בדיוק זה – לזהות את נקודות התורפה והמגבלות של הכלי הזה, על מנת שנוכל להשתמש בו בצורה הולמת ונאותה יותר.

שימו לב ששלושת הדברים שציינתי כולם שזורים זה בזה, מושפעים ומשפיעים זה על זה. החלוקה כאן היא דוגמה למה שהכלי הנהדר של חשיבה ושפה יכול לתת לנו – לקחת משהו מורכב ורב מימדי, ולחלק אותו לחלקים כדי שיהיה קל יותר לתפוס ולהבין אותו. אבל חשוב לזכור שבסופו של דבר, עדיין מדובר במשהו מורכב ורב-מימדי, ומה שציירתי כאן באמצעות השפה הוא רק איזשהו מידול שלו, איזושהי הפשטה שהמטרה שלי היא לעזור לנו לראות את הדבר המורכב יותר שעומד מאחוריה.