בלוג

חקירה של מחשבות - מחזור חורף 23-24

אחרי שנגענו בזה לא מעט במפגשים הקודמים, ונמשיך לגעת בזה עוד המון, השיעור של היום יוקדש למחשבות. אני רוצה להזכיר שוב את המסגרת של השיעורים כאן – אני לא מביא איזשהן אמיתות אבסולוטיות ואקסקלוסיביות, אני מציע נקודות מבט נוספות שיכולות לפתוח את הראיה שלנו לאפשרויות חדשות. נתחיל מקצת הגדרות – מה זה מחשבה ומה היא נקודת המבט שדרכה אנחנו מתבוננים עליהן, ואז נתייחס לכל מיני מאפיינים של מחשבות, ואיך אנחנו עובדים איתן במסגרת הסנגהה. עם כל דבר שאני אומר, גם היום וגם בכלל, אני מזמין אתכם לבחון את זה אמפירית דרך החוויה שלכם. אתם לא חייבים להסכים איתי, ודווקא דרך הפערים או השאלות שעולים מהעבודה הפנימית שלכם אנחנו יכולים לייצר כאן שיח משמעותי שעוזר לכם וגם לי להבין טוב יותר את מה שאנחנו מדברים עליו.

כשאני אומר "מחשבה" אני מתכוון בעצם לכל שימוש בשפה. כל משפט שקיים הוא מחשבה, או תוצר של חשיבה. לכן, כל מה שאני הולך להגיד בשיעור הזה על מחשבות הוא אפליקבילי באותה מידה גם על הדברים עצמם שאני אומר.

נקודת המוצא שממנה אנחנו מסתכלים על מחשבות, שהיא מגיעה מהאופן שבו רואים את המחשבות בפילוסופיה הבודהיסטית. אנחנו רגילים להסתכל על מחשבות כמשהו אקטיבי שאנחנו עושים – אני חושב על… – אנחנו בוחרים את המחשבות שלנו, אנחנו מייצרים אותן. לעומת זאת, נקודת המבט הבודהיסטית רואה את המחשבות בתור חוש נוסף. כלומר, כמו שאנחנו שומעים צלילים ומרגישים תחושות, ככה אנחנו מתוודעים גם למחשבות שלנו. בדומה לחושים האחרים, אנחנו לא מייצרים אותם בצורה אקטיבית, אלא אנחנו מתוודעים אל המחשבות שלנו ברגע שבו הן מופיעות בתודעה שלנו. אני לא יודע מה המחשבה שאני הולך לחשוב עד שהיא מופיעה בראש שלי, ואני אף פעם לא יודע מה תהיה המחשבה הבאה בראש שלי. כלומר, אם בדר"כ אנחנו מסתכלים על מחשבות כ-output, כתוצר של עצמינו, הבודהיסטים מבקשים להסתכל על מחשבות בתור input, בתור משהו שאנחנו מתוודעים אליו. כבר בהמשך השיעור אנחנו נראה שזה יותר מורכב מהדואליות הזאת, ותלוי בכלל במה זה ה"עצמינו" הזה שאנחנו מדברים עליו, אבל זו מטאפורה שימושית כדי לבצע את ההבחנה בין שתי נקודות המבט.

כשאנחנו מתבוננים על המחשבות בצורה הזאת, יש להן כמה מאפיינים שאפשר לשים לב אליהם – 

  1. ההיררכיה של החושים. לכולנו יש היררכיה מסויימת שלפיה אנחנו מסדרים את החושים השונים שלנו. יש אנשים שהם יותר ויזואלים, יש אנשים שהם יותר שמיעתיים, יש אנשים שהם יותר קינסתטיים, כלומר שמים דגש על התחושות הגופניות. אבל מה שמשותף לכולם הוא שכולנו שמים במקום הראשון את מה שמגיע אלינו דרך המחשבות. לדוגמה – אם מישהו מחבק אותנו בחיבה וברכות אבל בראש שלנו רצה המחשבה "הוא בכלל לא אוהב אותי", אנחנו בדר"כ ניתן יותר משקל למחשבה שהוא לא אוהב אותנו מאשר לתחושה הגופנית ולפעולות שהאדם השני מבצע בפועל שעשויות להעיד על ההיפך ממה שהמחשבה שלנו אומרת לנו. זה חשוב לשים לב להיררכיה הזאת משום שהיא משפיעה מאוד על האופן שבו אנחנו תופסים ומסדרים את המציאות שלנו. אבל, האם להיררכיה הזאת יש הצדקה?
  2. המחשבות כמערכת סגורה. כל הצדקה שיכולה להיות לנו לכך שההיררכיה הזאת מוצדקת, היא בעצמה מחשבה. כל הסבר שאני יכול לתת לעצמי ללמה דווקא המחשבות צריכות להיות החוש המארגן, בעצמה מבוססת על מחשבות. אם מראש אני נותן יותר משקל למחשבות, אז כמובן שזה ישכנע אותי אם המחשבות שלי אומרות לי שהן הכי חשובות. אבל האם זה לא סוג של confirmation bias? אם המחשבות שלי מראש לא היו נתפסות בעיניי בתור החוש הכי חשוב, האם הייתי מאמין למחשבה הזאת?
    שימוש לב שזה מאפיין כללי של האופן שבו מערכת החשיבה עובדת – למעט יוצאי דופן חריגים, כל ההצדקות למחשבות שלנו מבוססות על מחשבות אחרות, שבמקודם או במאוחר מגיעות לאיזשהן אקסיומות, בדר"כ שרירותיות, שעליהן החשיבה שלנו מבוססת.
    אלברט איינשטיין ניסח את זה היטב כשהוא טען כי "common sense is actually nothing more than a deposit of prejudices laid down in the mind prior to the age of eighteen". כלומר, כל מה שנראה לנו כ"היגיון" הוא למעשה פשוט אוסף של חוקים והטיות שאספנו לאורך החיים שלנו.
  3. כל המחשבות שוות. הרבה פעמים זה נראה לנו שבתוך המחשבות שלנו יש היררכיה פנימית. למשל, נראה לנו שיש "מחשבות רגילות" ואז יש מעין "מטא מחשבות" שמתייחסות אליהן. אבל ההירכיה הזאת היא סוג של אשליה, משום שהיא עובדת על פי אותו הגיון פנימי סגור של מערכת המחשבות. למשל – יש לי את מחשבה א', ואז יש לי את מחשבה ב' שמתייחסת אליה ופוסלת או מחזקת את מחשבה א'. כלומר, זה נראה לי כאילו שמחשבה ב' היא באיזושהי צורה עמוקה או נכונה יותר ממחשבה א', אבל על מה זה מבוסס? ההסבר לזה הוא בעצמו מחשבה, נגיד מחשבה ג', אבל איך אפשר לסמוך על מחשבה ג' שהיא באמת יותר נכונה או עמוקה ממחשבות א' וב' ולכן יכולה באמת לתת לנו מטא-אינפורמציה אמינה שאפשר לסמוך עליה כדי לארגן את המחשבות האחרות? בעצם מה שאני חותר אליו הוא היבט שנראה לנו מובן מאליו בחושים אחרים, אבל לעתים קשה לנו מאוד לראות אותו במחשבות שלנו. למשל – אם אני שומע מספר צלילים, ברור לי שהם כולם נמצאים על אותו מישור של היררכיה ומשמעות. כלומר, אם אני מרגיש עכשיו כל מיני תחושות גופניות, אני לא מרגיש שתחושות מסוימות נמצאות גבוה יותר בהיררכיה כלשהי של משמעות ועומק בתוך מרחב התחושות שלי. אני יכול לחשוב ככה, אבל אז אני שוב יוצא מעולם התחושות וחוזר לעולם המחשבות.
  4. מחשבות מורכבות מצורה ותוכן. בדר"כ כשאנחנו חושבים מחשבות אנחנו מתייחסים כמעט אך ורק לתוכן שלהן, אבל יש להן גם מאפיינים צורניים. בואו נעבר על כמה – 
    1. מה המחשבה שלי אומרת? זה התוכן של המחשבה שלי. למשל, "כולם מקשיבים לי עכשיו ואבל הם לא מבינים על מה אני מדבר".
    2. האם המחשבות שלי עוסקות בנושא מסוים? זה הצעד הראשון מהתוכן של המחשבות לעבר הצורה שלהן. עצם העובדה שאני שם לב שזה לא סתם "הם לא מבינים על מה אני מדבר", אלא שאני שם לב שיש לי מחשבות שעוסקות בשאלה של כמה אני ברור כרגע, או אם אני רוצה להיות אפילו יותר כללי אני יכול להגיד שכרגע יש לי מחשבות שמבטאות חוסר בטחון.
    3. באיזה ווליום המחשבות שלי? יש מחשבות שמרגישות ממש חזקות בתוך הראש שלנו, ויש מחשבות שמרגישות חלשות יותר. 
    4. מה הקצב של המחשבות שלי כרגע? האם המחשבות שלי זזות מהר או לאט?
    5. מה הטון של המחשבה שלי? האם המחשבות שלי מבטאת רגש מסוים?

כשאני מתחיל לשים לב לצורה של המחשבות שלי ולא רק לתוכן שלהם, אני הופך את המחשבות שלי מסובייקטים, כלומר אמיתות שדרכן אני רואה את העולם, לאובייקטים, כלומר אלמנטים בתוך העולם. האמת "הם לא מבינים על מה אני מדבר" הופכת להיות "יש לי מחשבות שאומרות שהם לא מבינים על מה אני מדבר, הן ממש חזקות בראש שלי כרגע והן זזות ממש מהם, והן מבטאות את חוסר הבטחון שאני מרגיש ברגע הזה". זה נותן לי תמונה מורכב ורחבה יותר של המציאות, שבה המחשבות שלי הן לא המציאות – הן חלק ממנה. 

  1. לא אמת ולא שקר. מאפיין אחרון שחשוב לי להזכיר הוא שהמחשבות שלנו הן לא אמת והן לא שקר. אחרי כל החפירה הזאת על מחשבות והמגבלות שלהן והסתירות שיש בתוכן, זה יכול להיות מאוד מפתה פשוט להכריז לעצמינו "אה זה הכל שטויות, זה הכל סיפור, זה הכל שקר", אבל יש עם זה כל מיני בעיות. קודם כל, גם האמירה הזו היא בעצמה מחשבה ולכן היא נתונה לכל אותן מגבלות, והיא לא באמת נכונה או עמוקה או טובה יותר מכל מחשבה אחרת. אבל יש פה עניין עמוק יותר. התוכן של המחשבות שלנו יכול להיות קרוב יותר לאמת או רחוק ממנה, אבל עצם העובדה שהמחשבה הזאת הופיעה בתודעה שלנו הוא אמת שיש לה משמעות. גם אם אין לנו שליטה במחשבות שלנו כמו שאולי חשבנו, אני לא מאמין שהמחשבות שלנו הן אקראיות. כל מחשבה שמופיעה בתודעה שלנו היא ביטוי של משהו שקיים בתוכינו, וכך עלינו גם לראות אותה. כלומר, כל מחשבה שמופיעה יכולה להיות נכונה יותר או נכונה פחות, אבל היא תמיד תהיה ביטוי של אמת. כלומר, המחשבה "הם לא מבינים על מה אני מדבר עכשיו" יכולה להיות נכונה או לא נכונה מבחינת מה שהיא אומרת עליכם, אבל היא מבטאת את חוסר הבטחון שאני מרגיש כרגע, שהוא אמיתי בהחלט.

כמובן שכל מה שתיארתי הוא משחק בתוך עולם המחשבות ולא מחוצה לו, זה חשוב לשים לב לזה, אבל גם יש פה משמעות עמוקה יותר. מצד אחד, אנחנו מנסים לחנך מחדש את תהליך החשיבה שלנו להתייחס אחרת לעצמו ולמחשבות בתוכו. אבל זו תפיסה שהיא קצת מוגבלת, שהיא נובעת מזה שרובכם, ככל הנראה, עדיין מזדהים על המחשבות שלכם בתור מי שאתם. אבל האמת היא שאני לא מדבר על העצמי הזה, אלא אני מדבר על עצמי עמוק יותר ומנסה לעודד אותו לייצר מערכת יחסים חדשה ומורכבת יותר עם המחשבות שלו.

0 0 votes
Article Rating
Subscribe
Notify of
guest
0 Comments
Inline Feedbacks
View all comments