מדיטציה ככלי לפיתוח איכויות מטיבות
מחזור אביב 24

התחלנו את המחזור הזה בלדבר על סיבות שונות או היבטים שונים לתרגול מדיטציה. אני אזכיר שההיבטים שציינו הם ייצוב התודעה ופיתוח ריכוז, פיתוח איכויות מטיבות, חקירה עצמית, משמעות אתית, ואי עשיה. אני אזכיר גם שרשימת ההיבטים הזו היא לא רשימה ממצה, וגם שההיבטים יכולים להיות משלימים אחד לשני וגם סותרים, כמו שלהסתכל על מדיטציה כאי עשיה סותר לכאורה את כל ההיבטים ה"עשייתיים". לפני שבועיים העמקנו קצת יותר בלדבר על ייצוב התודעה ופיתוח הריכוז, וספציפית דיברנו על המשמעות שיש לייצוב המנח והגוף שלנו ככלי לייצוב התודעה. השבוע אני רוצה שנשאיר את ההיבט הזה בצד, ונתמקד בהיבט אחר – תרגול מדיטציה ככלי לפיתוח איכויות מטיבות. 

ההיבט הזה מתכתב מאוד עם ההיבט של פיתוח ריכוז, משום שבשניהם אנחנו מסתכלים על מדיטציה כסוג של אימון של התודעה, ואפשר גם להגיד שריכוז הוא בפני עצמו איכות שאנחנו מפתחים, שפיתוח ריכוז הוא מקרה פרטי של טיפוח איכויות מטיבות. כשאנחנו מסתכלים על מדיטציה ככלי לפיתוח איכויות, אנחנו למעשה מסתכלים על תרגול המדיטציה כאימון אינטנסיבי לתודעה שלנו בדבר מסוים. בבסיס ההסתכלות על מדיטציה ככלי לפיתוח איכויות נמצא עקרון הריקות. התודעה שלנו, מוצקה וקוהרנטית ככל שהיא יכולה להיראות לנו, היא למעשה ריקה, כלומר נעדרת קיום יציב, נפרד ועצמאי. גם תפיסת המציאות שלנו שמתהווה מתוך התודעה גם היא ריקה. התודעה שלנו גמישה, נמצאת בשינוי מתמיד, והאופן שבו היא מתהווה מושפע מהפעולות שאנחנו מבצעים איתה, וכתוצאה מכך גם תפיסת המציאות שלנו נתונה לכל אותן השפעות. כשאנחנו מטפחים איכויות מטיבות, אנחנו למעשה מטפחים תודעה מטיבה יותר, שמתוכה תתהווה תפיסת מציאות מטיבה יותר. אפשר להזכר בציטוט של ראלף אלדו אמרסון שדיברנו עליו בהקשר של קרמה: 

"מי שזורע מחשבה, קוצר פעולה; מי שזורע פעולה, קוצר הרגל; מי שזורע הרגל, קוצר אופי; מי שזורע אופי, קוצר גורל."

כשאנחנו מסתכלים על מדיטציה ככלי לפיתוח איכויות מטיבות, למעשה אנחנו מנסים לזרוע איכויות שיהפכו למחשבות מטיבות, שעם הזמן ינבטו ויהפכו לגורל מטיב. במדיטציות לפיתוח איכויות הלב, כמו הכרה בטוב וחמלה, זה מאוד ברור מה אנחנו מפתחים. אבל גם במדיטציות אחרות יש אלמנט של פיתוח איכויות. בישיבה השקטה שלנו אנחנו מפתחים איכויות כמו סבלנות, שוויון נפש אל מול התופעות שעולות בתודעה שלנו, אנחנו מפתחים סקרנות והתבוננות לא שופטת. כל אלו הן איכויות שאנחנו שואפים להתחבר אליהן בתרגול שלנו ולחזק אותן, איכויות שאנחנו שואפים לזרוע בתודעה שלנו באמצעות התרגול.

חשוב לזכור שאנחנו לא מייצרים פה יש מאין. כל האיכויות הללו – סבלנות, שוויון נפש, הכרה בטוב, חמלה, וכל איכות אחרת שאנחנו מתרגלים במדיטציה – הן למעשה איכויות שכבר קיימות בתוכינו. כמו שכשאנחנו עושים אימון לגוף שלנו, אנחנו מאמנים שרירים שכבר קייימים. דרך תרגילים כאלו ואחרים אנחנו מנסים להפעיל את השרירים שלנו בצורות מסויימות שיעזרו להם להתחזק, שיעזרו לנו להתחבר אליהם. בדומה לכך, גם כל האיכויות שאנחנו מתרגלים כבר נמצאות בתוכינו. השלב הראשון בטיפוח האיכויות המטיבות הוא למצוא את האיכויות האלה בתוכינו. לזהות מה הפעולות שאנחנו יכולים לעשות כדי להתחבר אליהן, כדי לעורר אותן. במדיטציית הכרה בטוב למשל, אנחנו מחפשים מה הדרך שעובדת לנו הכי טוב כדי להפעיל את שריר ההכרה בטוב שלנו, שאולי בכלל עובד הכי כשאנחנו קוראים לו הודיה. במדיטציית חמלה אנחנו מחפשים מה מעורר את החמלה שכבר קיימת בתור הלב שלנו. אנחנו מנסים לאתר את האיכויות הקיימות בתוכינו ולהעצים אותם. לפעמים זה לוקח זמן וזה בסדר. לפעמים אין ברירה אלא לעבור דרך תקופה שבה אנחנו מחפשים איך להתחבר לאיכות שאנחנו רוצים לפתח ולא מוצאים, אבל עצם ההתמדה היא חשובה, גם כשנראה לנו שזה לא עובד.

זה מביא אותנו להיבט נוסף של פיתוח איכויות מטיבות שמזכיר אימון גופני. כשאני עושה אימון – למשל מרים משקולות, או רץ, או עושה שכיבות שמיכה, אני לא מחפש להגיע למקום מסוים כבר בתוך האימון הבודד. אני אולי רוצה להצליח לעשות מספר מסוים של חזרות, או לרוץ מרחק מסוים, או לעשות את האימון למשך פרק זמן מסוים, אבל אני לא מצפה לראות את השריר שלי מתחזק כבר במהלך האימון. אני לא מצפה שבחזרה השלישית שבה אני מרים את המשקולות באותו אימון אני פתאום ארגיש חזק יותר. בדומה לכך, כשאני יושב לתרגל חמלה אני לא יכול לצפות להגיע מ-0 ל-100 תוך אימון אחד. אני מתחיל מלשים לב איפה אני נמצא אל מול התרגול הזה, כמה חזק השריר הזה בנקודת ההתחלה, ואז מפעם לפעם אני מקווה להשתפר קצת יותר לעומת הפעם הקודמת. כמו עם אימון גופני, לפעמים אני ארגיש שהשריר חזק יותר, לפעמים אני ארגיש שהוא חלש יותר, לפעמים אני ארגיש שאני מצליח ומתקדם ולפעמים אני ארגיש שזה פשוט לא עובד לי הפעם. זה הכל חלק מהתהליך. אם זה מה שקורה, זה לא אמור לקרות אחרת.

מה שחשוב לזכור זה שאנחנו בזה לטווח הארוך, או אם להשתמש שוב באנאלוגיה מעולם הפעילות הגופנית – זה לא ספרינט, זה מרתון. אנחנו בתהליך ארוך ואינסופי של טיפוח ואימון התודעה שלנו. המדד שלנו הוא לא אם הצלחתי הפעם או לא, המדד הוא ההתמדה שלנו, וההשפעה שלה על היומיום בטווח הארוך. אחרי שתרגלנו הכרה בטוב באופן קבוע למשך תקופה מסויימת, אולי פתאום נבחין שאנחנו שמים יותר לב לדברים הטובים בחיים שלנו. אחרי שתרגלנו RAIN באופן קבוע למשך תקופה מסויימת, אולי נבחין שפתאום אנחנו מצליחים לראות את הסבל שלנו בעיניים רכות יותר. אולי אחרי שאנחנו מתרגלים ישיבה שקטה באופן קבוע למשך תקופה אנחנו נבחין שפתאום אנחנו פחות תגובתיים, אנחנו מצליחים לראות בצורה בהירה ויותר את מה שקורה בתודעה שלנו ולשהות עם זה לפני שאנחנו פועלים. 

אז ההזמנה היום היא להכנס לתרגול עם הכוונה של טיפוח האיכויות המטיבות. להביא לתרגול את הדגש של להתחבר לאיכויות המטיבות ולהתאמן עליהן. אחרי שבשבוע הקודם שמנו לב איך לשים דגש על ייצוב התודעה ופיתוח הריכוז משפיע על התרגול שלנו, היום נשים לב איך לשים את הדגש על פיתוח האיכויות המטיבות משפיע על התרגול שלנו. איך המדיטציה שלנו מתהווה הפעם? איך אנחנו מתהווים בתוכה?