בלוג

קרמה - ירושה ואחריות
מחזור חורף 23-24

כמו תמיד, אני רוצה להתחיל מהגדרות כדי ליישר קו ולוודא שכולנו מדברים על אותו הדבר. קרמה הוא מונח טעון עם מלא משמעויות שונות וסותרות. חלק מהבלבול מגיע בגלל האופן שבו רעיון הקרמה חדר לתרבות שלנו דרך שיח הניו אייג'.

אז קודם כל, מה קרמה היא לא? קרמה לא עוסקת בצדק. מה שמכונה חוק הקרמה הוא חוק הסיבה והתוצאה, אבל לא בצורה הפשטנית של "אם אני אעשה דברים טובים יקרו לי דברים טובים ואם אני אעשה דברים רעים יקרו לי דברים רעים". קרמה גם לא עוסקת בגורל, כשאני מדבר על קרמה על לא מדבר על משהו דטרמיניסטי שקובע את מה שיהיה בעתיד.

אז מה קרמה היא כן? כמו בכל דיון כאן, אני רוצה להציג פה איזושהי מורכבות, משהו עמוק ולא פשטני כמו שלעתים קרובות אוהבים לדבר על קרמה, ותכלס על מושגים רוחניים בכללי. אז כדי כבר לפתוח במורכבות, כשאני מדבר על קרמה, אני מדבר על שני דברים שונים – הקרמה כירושה, והקרמה כשדה של אחריות.

הקרמה שלנו כירושה – הרעיון כאן הוא פשוט, אבל יש לו הרבה עמוק. כל רגע מחדש אנחנו יורשים את המציאות מהרגע הקודם. בהכי רחב, הירושה שלנו כוללת למעשה את כל מה שקרה מתחילת הקיום (המפץ הגדול או איך שלא תרצו לקרוא לזה). זה מתחיל בהיסטוריה האישית והמשפחתית, ממשיך בהיסטוריה של העם, תרבות, ציבילזציה שלנו. זה כולל היסטוריה רגשית, חברתית, תרבותית, אבל גם ביולוגית, גנטית, ותכלס גם חוקי הפיזיקה הם גם חלק מהקרמה שאנחנו יורשים, משום שהרגע הזה מתהווה כפי שהוא מתהווה גם בגללם. כל אלו גורמים בכל רגע מחדש להתהוות של המציאות של הרגע הזה. 

כשאני מדבר על קרמה כירושה, הכוונה היא שכל רגע מחדש אנחנו ניצבים בפני מציאות מסויימת, ועלינו קודם כל להכיר בה, לראות אותה כפי שהיא (קצת כמו שדיברנו על סבל בשבוע שעבר, ובאופן להכיר במציאות כפי שהיא זה רוב מה שאנחנו מנסים לעשות כאן). זה לא משנה מה אני מרגיש או חושב לגבי זה שנולדתי יהודי, זה לא משנה מה אני מרגיש או חושב לגבי זה שגדלתי במדינת ישראל, מה אני מרגיש או חושב על ההורים שלי ועל האופן שבו גדלתי והתעצבתי, מה אני מרגיש או חושב על הגנטיקה שלי, על הסכסוך הישראלי-פלסטיני, או כל דבר אחר שהוא חלק מהמציאות של החיים שלי ברגע הזה. זה מה שניתן לי, וזה מה שאני צריך לעבוד איתו. 

זה גם לא משנה אם אני חושב שזה אמור או לא אמור להיות ככה – ככה זה, ועליי קודם כל להבין שזה המצב. אבל זה לא רק שזה המצב, אלא גם שזה קצה של תהליך ארוך מאוד, שבמהלכו כל הדברים האלה התהוו כפי שהם התהוו מתוך המערכת של הקיום. אני לא אומר שכל דבר קורה "מתוך סיבה", אני לא אומר שהכל אקראי או ששום לא אקראי, אני אומר שיש פה תהליך של התהוות שדרכו המציאות – וגם אני בתוכה – מתהווים. מאירועים טבעיים, דרך אירועים פוליטיים וחברתיים, ועד הרגשות והמחשבות הספציפיים שיש לי ברגע מסוים – זה הכל תוצאה של אותו תהליך התהוות שהרגע הזה הוא הקצה שלו, ברגע הזה אני יורש אותו כפי שהוא, על כל הרבדים בתוכי ומחוצה לי. למען הסר ספק, גם האופן שבו אני מגיב לאירועים האלה – בגוף, ברגש, במחשבה – גם זה חלק מאותה התהוות, גם זה חלק מאותה מציאות של הרגע הזה שאותה אני יורש. ברגע הזה, כשאני מסתכל למציאות בעיניים ואני רואה את מה שירשתי – אני יכול לבחור איך אני רוצה להגיב אליה. וזה מביא אותנו לחלק הבא.

הקרמה ושדה האחריות שלנו – אם הקרמה כירושה מדברת על איך הרגע הזה התהווה כתוצאה מתהליך מסוים, שדה האחריות כפועל יוצא מן הקרמה עוסק בכך שברגע הזה יש לי אחריות מסויימת, לעתים מאוד מאוד מוגבלת ולעתים פחות, על האופן שבו יתהוו הרגעים הבאים. אז אפשר להסתכל על זה מנקודת מבט מאוד פסיכותרפויטית שבה יש לי דפוסי התנהגות ודפוסים רגשיים שאני צריך לטפל בהם ולרפא אותם כדי לפעול אחרת, וזה חשוב ואני מאמין שכולם לעבור תהליך משמעותית של טיפול במהלך חייהם, אבל כאמור הסנגהה היא לא מרחב טיפולי ולכן אני מדבר פה על משהו אחר, הרבה יותר מעודן. אני מדבר פה על האופן שבו התודעה שלנו מתהווה מרגע לרגע. יש התהוות של התודעה לטווח הארוך, למשל כשאנחנו מתרגלים מדיטציה של הכרה בטוב – אנחנו מנסים להכווין את התודעה שלנו להתהוות בעתיד בצורה שמצליחה להכיר יותר בדברים הטובים. ויש התהוות של התודעה שלנו בטווח הקצר והיומיומי – למשל, אם אני צורך הרבה חדשות – כנראה התודעה שלי תתהווה יותר כתודעה חרדה. אם אני יושב למדיטציה – כנראה שהתודעה שלי תתהווה שקטה יותר ופחות אימפולסיבית. אם אני נכנס עם רכב בתל אביב – כנראה שהתודעה שלי תתהווה כועסת יותר. אחד הדברים שאפשר לשים לב אליהם כחלק מתהליך החקירה שלנו ביומיום היא איך פעולות ובחירות מסוימות משפיעות על התודעה שלנו. לעתים קרובות אנחנו חושבים שאנחנו יודעים את התשובה – מה עושה לנו טוב ומה עושה לנו רע – אבל לעתים קרובות זו רק מחשבה. תהליך החקירה מזמין אותנו להסתכל בזמן אמת ולבחון – מה זה באמת עושה לי? כשאני גולל את הפייסבוק, איך התודעה שלי מגיבה? כשאני צופה בחדשות, איך התודעה שלי מגיבה? כשאני נוהג, איך התודעה שלי מגיבה? מתוך החקירה הזו, אנחנו יכולים ללמוד טוב יותר איך התודעה שלנו מתהווה כתוצאה מהבחירות שלנו מרגע לרגע, וזה מאפשר לנו להבין מה נמצא בשדה האחריות שלנו, איפה יש לנו אפשרות להשפיע על האופן שבו התודעה שלנו מתהווה.

כמובן שההשפעה של הפעולות שלנו לא נגמרת בתודעה שלנו, יש להן גם השלכות על אנשים אחרים, ועל העולם בכלל. גם כאן חשוב להסתכל למציאות בעיניים ולראות איך אנשים, העולם והמציאות בכלל מגיבים לפעולות שלנו, אבל יש סיבה שהדגש הגדול כאן הוא על האופן שבו התודעה שלנו מתהווה. יש ציטוט מאוד יפה של ראלף וולדו אמרסון – שאני אגיד את האמת, אני לא יודע עליו הרבה מעבר לציטוט הזה, אבל הוא מעביר את המשמעות של קרמה ואחריות בצורה מצויינת:

"מי שזורע מחשבה, קוצר פעולה; מי שזורע פעולה, קוצר הרגל; מי שזורע הרגל, קוצר אופי; מי שזורע אופי, קוצר גורל."

כלומר, בסוף הכל נולד מתוך התודעה שלי. אם התודעה שלי תהיה כועסת, הפעולות שלי בעולם יהיו בהתאם. אם התודעה שלי חומלת, הפעולות שלי בעולם יהיו בהתאם. אם התודעה שלי חרדה, הפעולות שלי בעולם יהיו בהתאם. הכוונה כאן היא לא להתקע ב-navel gazing אינסופי שבו מה שמעניין אותי זה רק אני ואני ואני ואני ואיך כל הדברים משפיעים עליי. הכוונה היא להבין איך הדברים משפיעים עליי, משום שדרכי הם משפיעים גם החוצה על העולם. עם כל הרצון הטוב שלי להפוך את העולם למקום טוב יותר, אני לא יכול לעשות את זה אם אני לא עובד במקביל על להפוך את התודעה שלי למקום טוב יותר.

0 0 votes
Article Rating
Subscribe
Notify of
guest
0 Comments
Inline Feedbacks
View all comments