בלוג

מדיטציה כתרגול של ריכוז וייצוב התודעה
מחזור אביב 24

בשבוע שעבר דיברנו על אספקטים שונים של תרגול מדיטציה, ובשבועות הקרובים אני רוצה להעמיק יותר בכל אחד מהם. היום אני רוצה להעמיק בתרגול של ייצוב וריכוז התודעה.

כשאנחנו מתרגלים מדיטציה אנחנו מנסים להתחבר לרבדים המעודנים יותר של החוויה שלנו. כמו שזיהום אור מונע מאיתנו לראות את הכוכבים, כמו שזיהום רעש מונע מאיתנו לשמוע את צלילים הטבע הרכים, כך "זיהום" בתודעה שלנו מונע מאיתנו לראות את הרבדים המעודנים יותר שלה. זיהום היא מילה קשה, אז בואו נגיד שיש רבדים גסים ויש רבדים מעודנים בתודעה שלנו. בתרגול שלנו, אנחנו מנסים להשקיט כמה שיותר את הרבדים הגסים של התודעה. על מנת שנוכל להתוודע לרבדים המעודנים שלה. אפשר גם להחליף את המילה "רובד" במילה "תנועה" – התודעה שלנו מלאה בתנועה, ואנחנו רוצים להשקיט את התנועות הגסות כדי להצליח להרגיש את התנועות העדינות. תנועות גסות יכולות להיות תנועות פיזיות שיוצרות הרבה "רעש" בחוויה שלנו, והן גם יכולות להיות תנועות גסות של התודעה כמו היאחזות באורחים, השאבות לתוך לופים מחשבתיים או רגשיים.

אנאלוגיה אחת שיכולה לעזור לנו להבין את העניין, היא לדמיין את התודעה שלנו כמו פני מים של אגם, ותנועות גסות של התודעה שלנו יוצרות אדוות באגם. אנחנו כל כך מתרגלים לראות את האדוות על פני המים, שאנחנו מתחילים לזהות את האדוות בתור מי שאנחנו, שוכחים שהאדוות נפרדות מההשתקפות שמופיעה על פני המים. ככל שאנחנו מצליחים להפחית את ההאדוות, כך נהיית צלולה וברורה יותר ההשתקפות שלנו בתוך האגם, בתוך התודעה. ככל שאנחנו מצליחים להתבונן יותר במה משתקף מתוך התודעה שלנו בלעדיהן, כך אנחנו לומדים להכיר טוב יותר את התודעה שלנו, כך אנחנו לומדים להכיר טוב יותר את עצמינו. תרגול הריכוז וייצוב של התודעה הוא למעשה הפחתת האדוות על פני המים של אגם התודעה שלנו. אחרי רטריטים ארוכים התחושה הזו מאוד ברורה – כשמסיימים רטריט של שבוע יש תחושה מאוד חזקה של צלילות של התודעה, של ראיה בהירה. זה המצב הזה שבו האדוות על פני המים שלנו התמעטו או נעלמו לחלוטין, ויש לנו יכולת לראות את ההשתקפות של התודעה שלנו על פני המים.

עם זאת, אני רוצה להזכיר שייצוב התודעה הוא רק אספקט אחד של המדיטציה. כדי להשלים את התמונה, אני רוצה לספר סיפור קצר. המסורת הבודהיסטית מספרת על הפטריארך החמישי של הצ'אן (הזן הסיני), שהחליט שהגיע הזמן להעביר את התפקיד שלו הלאה. הוא ביקש מהתלמידים שלו לכתוב שיר קצר שמדגים את ההבנה שלהם את הדהרמה, והתלמיד שיכתוב את השיר הטוב ביותר הוא זה שיזכה לרשת אותו. אחד השירים הטובים ביותר שנכתבו היה – 

The body is the bodhi tree.

The mind is like a bright mirror's stand.

At all times we must strive to polish it

and must not let dust collect.

במקום אגם ואדוות האנאלוגיה היא של מראה ואבק שמצטבר עליה, אבל המסר הוא פחות או יותר אותו מסר. הרבה נזירים החמיאו לכתוב על השיר הזה, אבל הפטריארך לא היה מרוצה. חויננג, אנאלפבט בן המעמד הנחות שהיה אמון על לחטוב עצים ולבשל אורז במנזר, שמע מישהו מקריא את השיר הזה, וביקש שיכתבו בשמו שיר תגובה – 

Bodhi originally has no tree.

The mirror has no stand.

The Buddha-nature is always clear and pure.

Where is there room for dust?

הפטריארך התרשם, ועל אף מעמדו הנחות של חויננג שאפילו לא היה נזיר, הוא נבחר להיות הפטריארך השישי. הצד השני של השיר בא להשלים את הצד השני של התרגול, תרגול מדיטציה כאי עשיה. כשאנחנו שמים את הדגש על ריכוז וייצוב התודעה, אנחנו עושים את זה כדי לראות טוב יותר את ההשתקפות שלנו במי האגם, כדי לקבל צלילות ובהירות בתודעה שלנו. אבל כשאנחנו שמים את הדגש במדיטציה על אי עשיה, אנחנו רואים שלמעשה האדוות במים לא נפרדות מההשתקפות, שזה הכל התודעה שלנו, הכל ה-buddha nature.

אז בואו ניקח את זה רגע למימד הפרקטי ולדגשים לשים לב אליהם במדיטציה הקרובה. ראשית, אני מזכיר את ההנחיה לא לזוז. אלא אם יש לכם בעיה בריאותית שמאיזושהי סיבה מסכנת אתכם אם אתם יושבים חצי שעה בלי לזוז, אין שום סיבה שתזוזו. הפסקת התנועה של הגוף היא הדבר הראשון והכי קל שאנחנו יכולים לעשות כדי להעמיק את התרגול שלנו. לכן גם חשובה מאוד הישיבה היציבה שלנו בתוך התרגול, משום שגוף יציב מייצב גם את התודעה. אני למשל שם לב, שככל שאני מתרגל יותר יוגה והגב שלי מתחזק ומתייצב, כך המדיטציה שלי מעמיקה רק מעצם העובדה שהישיבה שלי יציבה יותר ויש בה פחות תנועה. היום אני מזמין אתכם לשים את הדגש במדיטציה על הגוף, על הסטטיות של הגוף, על התחושות בגוף. בואו ננסה להתעגן בתוך הישיבה שלנו, בתוך המנח שלנו, בתוך היציבות של הגוף. יש גם משהו מאוד יציב בנשימה, במחזוריות שלה. אני שואף, אני נושף, אני שואף, אני נושף. השתמשו בחזרתיות ובמחזוריות של הנשימה כעוד מקום של יציבות. תנו לתנועה של הנשימה להיות התנועה היחידה בגוף. שאפו להפוך את הריכוז בנשימה לתנועה היחידה של התודעה. 

כמובן שהגוף שלנו הוא אורגניזם חי ולא פסל. כמובן שתשומת הלב שלנו תנדוד. כמובן שהתנועות הגסות שאנחנו רגילים לעשות בתודעה שלנו ימשיכו. זה המקום להזכיר שאין הצלחה ואין כשלון, יש תרגול, יש אימון, יש את מה שקורה מרגע לרגע. אני לא מצפה שכל האדוות על פני אגם התודעה שלכם יעלמו היום וגם לא בעוד שלושה חודשים, אבל אני מזמין אותנו להחזיק את זה בתור אידיאל שאנחנו שואפים אליו, בתור אופק של התרגול שלעברו אנחנו נעים.

0 0 votes
Article Rating
Subscribe
Notify of
guest
0 Comments
Inline Feedbacks
View all comments