בלוג

שלושה סוגים של חקירה עצמית
מחזור אביב 24

עד כה דיברנו על מדיטציה ככלי לפיתוח חלקים בעצמינו – כמו ריכוז או איכויות מטיבות, דיברנו על מדיטציה ככלי להרבות טוב בעולם, והפעם נדבר על מדיטציה כתרגול של חקירה עצמית, ואולי אפשר להגיד שחקירה עצמית זה תרגול שבמהלכו אנחנו מנסים לפתוח wisdom, חוכמה. ננסה להבין באיזה סוג של חוכמה מדובר, ואיך מפתחים אותה.

בדר"כ כשאנחנו מדברים על חקירה עצמית פה בסנגהה, אנחנו מדברים על המשמעות הראשונה, שזה סוג מסוים של התבוננות בחוויה שלנו. זו סוג של התבוננות שמנסה לבחון את החוויה שלנו בצורה אמפירית ברגע הזה – מה קורה עכשיו – בצורה לא שופטת, לא ביקורתית, בלי הנחות מוקדמות על מה אמור או לא אמור להיות, בלי שיש תשובה נכונה או לא נכונה, בלי שמשהו צריך להשתנות, אלא פשוט התבוננות נקיה במה שקורה עכשיו. זו חוכמה שעוסקת בתופעות השונות, בתכונות והמאפיינים שלהן. דרך היכרות אינטימית עם התופעות וההתנהגויות בתוכינו ומחוצה לנו, אנחנו יכולים לבחון את מידת התקפות של הסיפורים שלנו על עצמינו ועל העולם, ובכך להחליש את האחיזה שלהם בנו. 

חקירה עצמית יכולה להיות מאוד ממוקדת, לעסוק בשאלה "מה קורה עכשיו" דרך מיקוד תשומת הלב שלנו בהיבטים מסוימים של החוויה שלנו. דרך אחת איזה תחושות יש לי בגוף? איזה מחשבות יש לי? איזה רגשות יש לי? איך תשומת הלב שלי מתנהגת ברגע הזה? בכל אחד מהם כמובן שיש הרבה עומק – עם כל תחושה גופנית אפשר לצלול אליה ולהבחין בתחושות יותר ויותר מעודנות שממנה היא מורכבת. עם המחשבות אפשר להתייחס למאפיינים השונים שלהן שדיברנו עליהם בעבר – התוכן שלהן, הנושא, הקצב שבו הן נעות, הטון שלהן. את הרגשות שלנו אפשר לפרק לתחושה גופנית ולמחשבה, ואז לחקור כל אחד מה בנפרד. עם תשומת הלב אפשר להבחין לאן היא נמשכת באופן טבעי, אפשר להבחין במהירות שבה היא נעה ממושא אחד לאחר. דרך ההעמקה הזו והפירוק של התופעות למרכיבים שלהן אנחנו יכולים ללמוד על טבען של התופעות, על האופן שבו הן מתהוות ומורכבות מחלקים קטנים יותר, לזהות את הריקות שלהן – את היעדר הקיום הנפרד והעצמאי שאנחנו משייכים להן.

תרגול חקירה עצמית לא חייבת להיות כל כך deliberate ומכוונת. דרך נוספת לתרגל חקירה עצמית היא באמצעות התבוננות פסיבית על החוויה שלנו. זה לא תרגול של טכניקה, כמו שזה תרגול של נקודת מבט, של אופן מסוים של התבוננות, והוא יכול לבוא לידי ביטוי גם מחוץ לתרגול מדיטציה פורמלי. אנחנו יכולים לתרגל חקירה עצמית בכל רגע ורגע – ברגע הזה כשאתם קוראים את הטקסט הזה, בזמן הליכה, בזמן נהיגה, בזמן שיחה עם אדם אחר. זו מעין מטא-התבוננות שפשוט שמה לב לחוויה שלנו כפי שהיא ברגע הזה. היא לא עושה שימוש במחשבות כדי לתאר את החוויה – כי המחשבות הן בעצמן חלק מהחוויה. היא לא מנסה להסביר או לנתח או לתת לדברים שמות – כי כל אלו גם הם חלק מהחוויה. 

חקירה עצמית יכולה להיות דומה לאיך שאנחנו צופים בסרטים או בסדרות (או לפחות איך שאני צופה בהם). תוך כדי צפיה אנחנו פשוט צופים, אנחנו לא עוסקים כל רגע בלהסביר לעצמינו בראש "עכשיו הוא נכנס לחדר ואמר ככה וככה", אנחנו פשוט ערים לכך שזה מה שקורה. בדומה לכך, חקירה עצמית היא הזמנה לצפות בחוויה שלנו. זה לא אומר שאנחנו פאסיביים, זה לא אומר שאנחנו לא חושבים, זה לא אומר שום דבר על מה שאנחנו עושים או לא עושים, על מה שאנחנו חווים או לא חווים. זו פשוט נוכחות שקטה ומתבוננת בחוויה שלנו, כפי שהיא מרגע מרגע.

הסוג השלישי של חקירה עצמה בא לפתח חוכמה מסוג אחר, חוכמה שלא עוסקת בתופעות עצמן אלא במה שנמצא מעבר לתופעות. הסוג הזה של חקירה עצמית היא מה שמתכוונים אליו במובן הקלאסי של המונח במסורות כמו האדוואיטה ההודית, שזה תהליך של פירוק של תפיסת העצמי והמציאות באמצעות טכניקות שונות, כגון שאילת שאלות. השאלה הקלאסית באדוואיטה למשל היא השאלה "מי אני?", שהמטרה שלי היא להגיע עמוק פנימה ולפלח דרך המבנית המנטליים שלנו. דוגמה נוספת היא טכניקה שמכונה "נטי נטי" – "לא זה ולא זה", שמבוססת על הרעיון שאנחנו בוחנים כל דבר שעולה בתודעה שלנו ובודקים "האם זה אני?", שוב ושוב ושוב ושוב. השאלות האלה יכולות להשמע קצת סתומות מחוץ להקשר, אך בתוך ההקשר יש להן עומק, מורכבות, ומשמעות בשאלות האלה והן מגיעות מתוך איזשהו מערך פילוסופי-רעיוני שמנחה אותן. אם לנסות לתת כאן דוגמה עם קצת יותר עומק – הנחת היסוד היא שאני, כלומר העצמי, נוכח כל הזמן, ולכן שום דבר שיכול להופיע ולהיעלם הוא לא מי שאני. כל חוויה בהגדרה שלה היא משהו שמופיע ונעלם, בא וחולף. המסקנה המתבקשת היא שאני אינני חוויה, אבל כל מה שאני מכיר – כל מחשבה, תחושה, רגש – הוא חוויה. אם כל מה שאני מכיר הוא חוויה אבל אני אינני חוויה, מי אני? זו לא שאלה אינטלקטואלית, זו לא שאלה פילוסופית, אלא כמו בסוג הראשון של החקירה העצמית המטרה כאן היא לחפש אקטיבית את העצמי בתוך החוויה שלי, כל רגע ורגע של התרגול. 

כשאנחנו בוחרים לשים דגש על חקירה עצמית במדיטציה, חשוב שנבחר את האפשרות מתוך שלושת אלו שהכי מושכת אותנו, שהכי מדברת אלינו. לדוגמה, אם העיסוק בשאלה "מי אני?" עדיין נראה לנו סתום ולא מעניין, אין סיבה שנעשה את זה. חקירה עצמית היא תרגול שדורש מאיתנו התמסרות והתמדה, אז כדאי מאוד שנתמסר ונתמיד בדבר שבאמת מעניין אותנו.

0 0 votes
Article Rating
Subscribe
Notify of
guest
0 Comments
Inline Feedbacks
View all comments