בהאבהצ'אקרה - גלגל החיים הטיבטי - חלק א'
סנגהה סתיו 24

בשבועות הקרובים אנדבר על גלגל החיים. גלגל החיים זו איקונוגרפיה נפוצה מאוד בבודהיזם של הוג'ראיאנה (בעיקר טיבט), שהייתי שם בטיול ראיתי אותה מצוירת על הקירות בכל מנזר או מקדש שהייתי בו. הגלגל מייצג את גלגל הסמסארה, מעגל הסבל בקיום האנושי, ובתוכו מסתתרים עיקרי הפילוסופיה הבודהיסטית. לציור הזה יש אינסוף וריאציות והוא מפוצץ בסמליות שמשתנה בין וריאציה לוריאציה. אנחנו לא ניגע בכל התוכן, אבל כן נכנס בדברים שאני חושב שהם החשובים ביותר. 

בואו נתחיל מלהסתכל על הציור באופן כללי. יש את הגלגל שעליו אנחנו עוד נחפור מלא, ומי שמחזיק את הגלגלי הוא יאמה, אל המוות, והוא מסמל את האירעיות של כל הדברים. הוא בא להזכיר שהזמן לא עוצר, הכל אירעי, הכל חולף ומשתנה. בפינה למעלה אפשר לראות את הבודהה מצביע – והאצבע שלו מצביעה על הירח בפינה ממול. הירח בא לסמל את התקווה, שיש דרך לצאת ממעגל הסבל, והוא גם בא להזכיר את המשל על האצבע של הבודהה. הבודהה מצביע לנו על הירח, אבל האצבע שלו היא לא הירח. דברי הבודהה, כמו גם כל מה שאנחנו מתרגלים כאן בהשראתו, הם לא הפתרון לסבל. הם רק אצבע שמצביעה עליו. הם מתווים לנו דרך מסויימת, אבל אנחנו אלה שצריכים ללכת בה בסוף. זה בעצם הקונטקסט של כל מה שקורה בתוך הגלגל. 

עכשיו בוא נתחיל ממרכז הגלגל. במרכזו אפשר תמיד למצוא שלוש חיות – חזיר, נחש, ותרנגול (או לפחות זה אמור להיות תרנגול). לפעמים הם נושכות את הזנב אחת של השניה, לפעמים – כמו כאן – הנחש והתרנגול יוצאים מהפה של החזיר. שלושת החיות האלה מסמלות את שלושת הרעלים – השתוקקות, סלידה ובורות. התרנגול מסמל את ההשתוקקות, כי הוא כל היום מסתובב והופך את האדמה בחיפוש אחר זחלים לאכול. הנחש מסמל את הסלידה, כי הוא תוקף בקלות. החזיר מסמל את הבורות, כי הוא כל היום מתפלש בבוץ ולא יודע מה קורה מסביב. 

שלושת הרעלים הם הליבה של הסבל האנושי, וניתן אף לומר שהבורות היא המקור של כל כל הסבל – גם של ההשתוקקות ושל הסלידה. הבורות היא הרעל המורכב יותר להסביר, לכן נשאיר אותו לסוף ונתחיל מהשניים האחרים שהם פשוטים יותר.

הכי פשוטה היא הסלידה. אני סולד ממה שלא נעים לי, ממה שאני לא רוצה. אני סולד מכאב וסבל. אני סולד מקושי ואתגר. אני סולד מרגשות לא נעימים. אני סולד משעמום. אני סולד מאנשים מסוימים או מסיטואציות מסוימות. סלידה מופיעה כשברגע הזה יש משהו שאני לא רוצה שיהיה כאן. זו הפעולה המנטאלית של לנסות להרחיק ממני את מה שקורה עכשיו, להתנגד לו. הסלידה יכולה להיות בתגובה לתחושה גופנית, בתגובה למחשבה, בתגובה לרגש, או בתגובה לכל חוויה אחרת. הסלידה הרבה פעמים באה לידי ביטוי בתור כיווץ גופני כלשהו. עם זאת, לפעמים אנחנו מתמכרים לסלידה. מתמכרים לדרמה. מתמכרים לשנאה, לכעס. אף על פי שסלידה היא תגובה לחוויה לא נעימה, לעתים אנחנו נאחזים דווקא בסלידה. נאחזים בה ובסבל שמגיע איתה.

ההשתוקקות יכולה להיות מכל מיני סוגים. אני יכול להשתוקק לכוח, כסף, וכבוד. אני יכול להשתוקק לאושר ושמחה. אני יכול להשתוקק להתעוררות רוחנית. ההשתוקקות היא תמיד הרצון שלי לקבל משהו שאין לי. הרצון שלי שמשהו שלא קורה כרגע – יקרה. כמו עם הסלידה, גם בהשתוקקות אני למעשה דוחה את מה שקורה ברגע הזה. כמו עם הסלידה, גם עם ההשתוקקות אני בעצם מאמין שהרגע הזה הוא לא מספיק טוב, שהוא צריך להיות יותר טוב מאיך שהוא. מתוך האמונה הזאת, אנחנו שוב מייצרים לעצמינו סבל, שוב מנסים להרחיק מאיתנו את החוויה של הרגע הזה כפי שהוא. גם בהשתוקקות יש אלמנט התמכרותי. אנחנו מתאהבים, מתמכרים לרעיון של איך שהמציאות אמורה להיות, וזונחים את מה שקורה ברגע  הזה.

ואז אנחנו מגיעים לבורות. על הבורות לבדה אפשר לדבר עכשיו שעות, אז ניגע בה רק על פני השטח. ראשית, אנחנו בורים לאופן שבו השתוקקות וסלידה מייצרים עבורינו סבל לא הכרחי. אנחנו בורים לכך שכשאנחנו דוחים מאיתנו את הרגע הזה, כואב או לא נעים ככל שהוא, מייצר עבורינו סבל שיכל להמנע. אנחנו בורים לכך שהכל משתנה כל הזמן, שאל המוות יאמה תמיד נוכח, שהכל כל הזמן מופיע ונעלם, ולא משנה כמה נשתוקק – כל מה שנקבל ילקח מאיתנו. לא משנה כמה נסלוד – הכל ילך כשהוא ילך. הבורות העמוקה והשורשית ביותר היא הבורות שלנו כלפי הריקות – הריקות של המציאות, הריקות התופעות, הריקות של העצמי. 

למעשה, בתרגול מדיטציה אנחנו קודם כל עובדים עם הבורות שלנו. דרך התרגול, אנחנו רוצים ללמוד לשים לב לכל האופנים שבהם אנחנו גורמים לעצמינו סבל לא הכרחי. לפני שאנחנו מתחילים לעבוד עם ההשתוקקות והסלידה, אנחנו צריכים קודם כל ללמוד לזהות אותם. איך ומתי הם עולים. איך הם מרגישים. איזה מחשבות מגיעות איתם. איך אנחנו מייצרים באמצעותם סבל לא הכרחי. 

עם זה אני מזמין אותנו להכנס למדיטציה היום. התרגול הוא אותו תרגול – עבודה עם העוגן של הנשימה ולאחר מכן עבודה ללא עוגן. בתוך זה, אני מזמין אתכם להיות ערים להשתוקקות ולסבל. לא צריך לעשות שום דבר מיוחד. לא צריך להפנות את תשומת הלב בצורה מיוחדת. לא צריך לחשוב על זה בצורה מיוחד. רק להיות ערים לכך. רק לאפשר לעצמינו להבחין במנגנונים האלה מתרחשים.