יש הרבה בלבול סביב המונח קרמה ופרשנויותיו השונות. הפעם ננסה לחדד למה אנחנו מתכוונים כשאנחנו מדברים על קרמה במסגרת הסנגהה, ואיך אנחנו עובדים עם המושג.

אחד הנושאים הכי מרתקים, מורכבים, ושנויים במחלוקת בעולמות הרוחניות, נושא שמדי פעם אני מפלרטט עם לדון בו הוא מה שמכונה "הארה" או "התעוררות". בספר The Finders ג'פרי מרטין מנסה לחתוך דרך המיתוסים על המצב המסתורי הזה ולתת תמונה מורכבת ומעמיקה של מה זה אומר בכלל "להיות מואר"

אחת המטרות המרכזיות שלנו כאן בסנגהה היא הפחתת הסבל, אבל לא תמיד ברור למה הכוונה בכלל כשאנחנו אומרים סבל. היום ננסה להביא קצת בהירות להגדרה של הסבל, ולעבודה איתו.

סיכום של שלושת השיעורים הראשונים של המחזור העוסקים ביסודות התרגול שלנו כאן – מדיטציה, עבודה דרך הגוף, וחקירה של מחשבות.

נקודת המוצא שממנה אנחנו מסתכלים על מחשבות, שהיא מגיעה מהאופן שבו רואים את המחשבות בפילוסופיה הבודהיסטית. אנחנו רגילים להסתכל על מחשבות כמשהו אקטיבי שאנחנו עושים – אני חושב על… – אנחנו בוחרים את המחשבות שלנו, אנחנו מייצרים אותן. לעומת זאת, נקודת המבט הבודהיסטית רואה את המחשבות בתור חוש נוסף. כלומר, כמו שאנחנו שומעים צלילים ומרגישים תחושות, ככה אנחנו מתוודעים גם למחשבות שלנו.

מדיטציה היא לא משהו שאנחנו עושים כדי להרגע, היא לא משהו שאנחנו עושים כדי להשקיט את המחשבות, לא משהו שאנחנו עושים כדי להרגיש יותר. מדיטציה היא אקט של התבוננות. במובן מסוים, אפשר להגיד שמדיטציה היא העדר פעולה, היעדר של מניפולציה עם ציפיה לתוצאה ברורה. מה שאנחנו עושים במהלך תרגול מדיטציה הוא לעצור ולראות מה כבר קיים.