"חקירה עצמית היא גישה של בחינה אמפירית המופנית פנימה אל תוך התודעה שלנו. אל התחושות שלנו, המחשבות שלנו, הרגשות שלנו, ורבדים שונים ומעודנים של החוויה האנושית."
המטרה של הסנגהה היא להתאמן בדברים ואז לקחת אותם חזרה לחיים שלנו. לקראת יציאה לפגרה קצרה, דיברתי על הדברים עליהם אנחנו מתאמנים ואיך לעשות את זה מחוץ לסנגהה.
ביוני 2018, כשרק התחלתי לקיים את הסנגהה שלי, חשבתי שהיא הולכת לעסוק בעיקר בהתעוררות, הארה, וסיום החיפוש הרוחני. בשלב מסוים זה הרגיש לי קצת פשטני מדי ואפילו לא מעניין, הנה למה.
חוויות התעוררות הן משהו שחוזר במגוון רחב של מסורות רוחניות ומיסטיות, ומאופיינות בחוויה של חיבור למשהו שהוא מעבר לאני היומיומי, בריבוי תובנות לגבי העצמי והחיים ובאופן כללי בתפיסה שונה של הזמן והמרחב. מה התפקיד שלהן בדרך הרוחנית ואילו מלכודות הן טומנות בחובן?
לעתים קרובות אצל אנשים שהולכים בדרך הרוחנית, בייחוד כאלו שכבר חוו חוויית התעוררות או שתיים, יש תפיסה של "האמת" (האינסוף האבסולוטי וחסר הצורה) וה"אשליה" (אני, אחרים ועולם התופעות), אך זו דיכוטומיה בעייתית שלעתים קרובות מנתקת אנשים מהעולם.
אחד החששות הגדולים בקרב הרבה אנשים שנחשפים לעולם המדיטציה ותרגול ה-acceptance הוא החשש שמרוב קבלה של המציאות הם יהפכו לפאסיביים אל מול העולם. בפוסט הקרוב אנסה קצת לערער את המיתוס הזה, שבעיניי מקורו בבלבול וחוסר הבנה של מהות התרגול.
כולנו רוצים להיות לחיות חיים נוחים ומאושרים ורבים פונים לחיפוש הרוחני כדי להשיג את המטרה הזו, אבל לעתים קרובות אנחנו משתמשים בחיפוש הרוחני כדי לחבל בעצמינו בדרך לשם.
כמו גם ההתבגרות שלנו בשדות אחרים בחיים שלנו, גם ההתפתחות הרוחנית היא לא תמיד תהליך קליל וחלק. לעתים חוויות התעוררות או חוויות רוחניות אחרות יכולות לגרום למה שמכונה משבר או מצב חירום רוחני (spiritual emergency), מושג אשר נטבע על ידי הפסיכיאטר סטניסלב גרוף.
