על מנת לתקן מעט את הדיכוטומיה הזו, מסורות שונות המציאו מינוחים אחרים, כמו "מציאות יחסית" ו-"מציאות אבסולוטית". למה הכוונה?
☀️ מציאות יחסית היא העולם כפי שהוא נתפס על ידי השפה שלנו – יש אני ואחרים, יש חפצים, יש זמן, יש מרחב. העולם הזה פועל על פי היגיון לינארי מסוים.
☀️ המציאות האבסולוטית היא העולם כפי שהוא ללא תיווך של השפה, לכן בהגדרה לא ניתן לתאר אותה במילים, רק לחוות אותה דרך חוויה ישירה. אף אחד מהמונחים שציינתי לא מתקיים בו, אך אף אחד מהם גם לא נעדר ממנו משום שגם היעדר הוא תוצר של השפה. אין בו שום היגיון משום שגם הוא – ניחשתם נכון – תוצר של השפה.
חשיפה אל האבסולוטי באמצעות חוויה ישירה אכן מגמדת את היחסי (כפי שהשמות מייצגים כל כך יפה), אך זו טעות להסיק מכך שהיחסי הוא אשליה. ביחס לאבסולוטי הוא אולי פחות אמיתי, אך הוא בהחלט ממשי בחוויה שלנו.
למעשה, המושג אשליה הוא בעצמו יחסי. כשהתודעה שלנו נמצאת באבסולוטי, אמת ושקר מאבדים את משמעותם. היעדרו וקיומו של "אני" – שניהם נכונים ושגויים בדיוק באותה מידה בעיני האבסולוטי.
המיינד שלנו מת להיאחז באבסולוטי, אבל הוא איננו יכול. ברגע שאנחנו תופסים שמשהו ישנו או איננו באמצעות השפה – אנחנו מוצאים את עצמינו בעולם האמת היחסית, וכאן אנחנו חיים את חיינו.
חוויות התעוררות (עליהן אפרט בפוסט נפרד), גרנדיוזיות ואבסולוטיות ככל שיהיו, הן רק הצעד בראשון בדרך. העבודה האמיתית היא ליישב את הפרדוקס ולהכיל את שתי האמיתות בתודעה אחת.
לאחר פרסום הפוסט הנ"ל בעמוד הפייסבוק שלי, קיבלתי כל מיני הערות והרגשתי צורך לדייק את הטרמינולוגיה. הנה הפוסט שפרסמתי להבהרה –
בפוסט המדבר על המציאות היחסית ביחס לאבסולוטית הבנתי שעשיתי שם כמה אי דיוקים בטרמינולוגיה, אך זה היה צפוי שיקרה במוקדם או במאוחר – בבואי לכתוב על מה שנמצא מעבר לשפה זה קשה ותובעני מאוד לשמור על דיוק, כך שזה בלתי נמנע שיהיו אי הבנות. יש פה גם אחריות עליכם הקוראים להפנות את תשומת הלב אל המהות אליה המילים שלי מנסות להפנות ולא אל המילים עצמן.
בפוסט המדובר הייתה מטרה אחת – להדגיש את המשמעות של אינטגרציה בין היחסי לאבסולוטי, ובבואי להגשים את המטרה הזו הכנסתי אי דיוקים טרמינולוגיים שעכשיו אני רוצה לתקן. קודם כל, בפוסט עצמו תיקנתי את המינוח מ"אמת יחסית" ו"אמת אבסולוטית" ל"מציאות יחסית" ו"מציאות אבסולוטית", שינוי קטן שאני מקווה שיצליח קצת לבדל את המונחים הללו. שנית, אני רוצה בכל זאת להתעכב על טרמינולוגיה אחידה להמשך הדיון:
☀️ האבסולוטי – מכונה כך משום שהוא קבוע ובלתי משתנה, הוא מסך התודעה, המרחב הריק, חסר הצורה והאינסופי שבו מופיעות כל התופעות, מה שבהרבה מסורות מתייחסים אליו כ"אני הווה" או I am. בהגדרה, חוויית התעוררות (סאטורי, קנשו) היא הצצה אל המהות הקבועה והבלתי משתנה של מי שאני. כל מה שאנחנו מכירים בעולם מופיע בתוך המרחב האבסולוטי כחלק מעולם התופעות.
☀️ עולם התופעות – מאופיין בכך שהוא נמצא בשינוי מתמיד, חוויות באות, הולכות, ומשתנות ללא הרף. המדע המודרני מלמד אותנו שגם מה שנראה לנו סטטי לחלוטין, כמו הרים, למעשה נמצא גם הוא בשינוי מתמיד, גם אם הוא אינו נראה לעין. השינוי המתמיד של עולם התופעות הוא הסיבה לכך שהוא מכונה גם עולם האשליה, כאשר האשליה נובעת מהניסיון לתפוס את העולם כמורכב מתופעות בדידות כאשר למעשה זהו תהליך אחד רציף ואינסופי.
את עולם התופעות נהוג לחלק לשניים:
☀️ הממשי – כולל את כל החוויות החושיות שלנו – מה שאנחנו מרגישים, מה שאנחנו רואים, מה שאנחנו שומעים, החוויה של המחשבות שלנו, אך לא התוכן שלהן. למעשה הממשי מורכב מהתופעות שאנו חווים, אך לא מהתיאורים והפרשנות שלהן. כלומר, חוויית כאב הראש שלי ממשית, התיאור שלו והפרשנויות שלי על למה הוא שם אינם ממשיים, אך העובדה שיש בחוויה תיאורים ופרשנויות היא ממשית. למעשה, הממשי הוא כל מה שלא ניתן להתווכח עליו משום שהחוויה שלו ברורה ומוצקה. לעתים ניתן לתאר את הממשי במילים ולעתים לא, ובכל מקרה התיאור לעולם לא יהיה ממשי, אלא רק ייצוג שלו.
☀️ הלא ממשי – כאן נכנס התוכן של המחשבות שלנו – כל הסיפורים והנראטיבים, הפרשנויות והניתוחים, דעות, מודלים, אידיולוגיות וכל דבר שהוא קונסטרוקט של השפה. כל מה שנמצא כאן הוא לא ממשי משום שהוא בהגדרה נתון לפרשנות ולעולם לא נכון ב-100%, ולראיה אין אף פרשנות או ניתוח של המציאות ש-100% מהאנשים יסכימו עליו שהוא נכון.
❗️הבהרה חשובה – אין פה שום חלוקה לסובייקטיבי ואובייקטיבי משום שאובייקטיביות זה לא משהו שקיים. כל חוויה שלנו מתווכת לנו על ידי הגוףנפש הפרטיקולרי שלנו על כל התכונות והפילטרים שלו ואנחנו לעולם לא חווים שום דבר מחוצה לו. אפילו חוויות התעוררות שמהוות הצצות אל האבסולוטי הן סובייקטיביות.
מקווה שהצלחתי לבנות פה איזשהו בסיס קוהרנטי להמשך הדיון שלנו כאן ☺️
