הדרך המתומנת הנאצלת - חלק א'
סנגהה חורף 24-25

בשבועות האחרונים אנחנו דנים בארבע האמיתות הנאצלות בפרשנויות שונות, כאשר הדגש שלנו הוא על הפרשנות שרואה אותן כארבע משימות נאצלות ולא ארבע אמיתות, שהיא בעיקר בהשפעת והשראת סטיבן בצ'לור. כלומר, כמשהו שצריך לעשות אותו לא כמשהו שצריך להאמין בו. ארבע המשימות הנאצלות הן –

להכיר את הדוקהה

להתבונן\להרפות מהתגובתיות של ההשתוקקות והסלידה

להתבונן בהפסקתה של התגובתיות של ההשתוקקות והסלידה

לטפח (או להתפתח) בדרך המתומנת

וגם אני רוצה שוב להזכיר שבסוף הסוטרה על ארבע האמיתות, התלמיד קונדניה מסכם את הכל במשפט – כל מה שטבעו להתהוות, טבעו גם להפסק.

אז היום נעסוק בדרך. 

אם שלושת המשימות הראשונות עוסקות יותר בפירוק של התודעה החולה או הלא מטיבה, המשימה הרביעית עוסקת בבניה של התודעה הבריאה והמטיבה. המשימה, או הדרך הזו, מורכבת משמונה איברים או שמונה נתיבים. לפני שנמנה אותם, אולי אפשר להגיד שהבודהה סיכם אותם במקום אחר במשפט אחד – הרבו טוב, המנעו מלעשות רע, טהרו את התודעה. ככה זה נראה בשמונה איברים:

השקפה נכונה

כוונה נכונה

דיבור נכון

פעולה נכונה

אורח חיים/פרנסה נכונה

מאמץ נכון

מודעות נכונה

ריכוז נכון

כמה הערות כלליות – 

המילה "נכונה" היא כמובן תרגום אחד מדי רבים, וקשה לנו לדעת מה בדיוק הייתה כוונתו המקורית של הבודהה. תרגומים אפשריים נוספים הם "מדויקת" או "שלמה". הכוונה היא בכל אופן לטיפוח הדרגתי של תודעה בריאה, שגם כאן כמובן יש כל מיני פרשנויות, כאשר אנחנו כאן בעיקר מתייחסים לתודעה חופשית מסבל או חופשית מתגובתיות.

ישנה דרך מקובלת לחלק את שמונה האיברים לשלושה חלקים:

השקפה נכונה וכוונה נכונה שייכים לחלק הראשון שעוסק בחוכמה, כאשר הכוונה היא להבנה נוכנה ומדוייקת יותר של המציאות.

דיבור, פעולה, ואורח חיים נכון שייכים לחלק השני שעוסק – אפשר לנחש – באתיקה. הוא עוסק בכך שיש להמנע מלעשות פעולות שמהזמות את התודעה שלנו ופוגעות באחרים, ולעשות יותר פעולות שמטהרות את התודעה שלנו ועוזרות לאחרים.

מאמץ, מודעות, וריכוז שייכים לחלק השלישי שנהוג לכנות "ריכוז" והוא עוסק במשמעת נפשית, בחקירה עצמית, וכמובן בתרגול מדיטציה.

דרך הפיתוח של שלושת החלקים דרך שמונת האיברים, אנחנו למעשה מרבים טוב, נמנעים ומטהרים את התודעה.

עכשיו בוא נדבר על החלק הראשון – החלק של החוכמה, עם האיבור הראשון – ההשקפה הנכונה. המשמעות של "השקפה" כאן היא האופן שבו אנחנו רואים את העולם ואת עצמינו בתוכו. יש כל מיני פרשנויות שונות למה היא בדיוק השקפה נכון, ואני מאוד אוהב את מה שסטיבן בצ'לור אומר על זה, וכדי להדגים את הכוונה שלו אני רוצה להזכיר את משל החץ המורעל. היו היה איש שהלך ביער, ואז פגע בו חץ מורעל. הגיע רופא כדי לטפל בו, אבל לפני שהוא נתן לרופא לשלוף את החוץ המורעל מהגוף שלו הוא התעקש שהרופא יענה לו על כל מיני שאלות -מאיפה ירו עליו? האם האיש שירה בו את החץ הוא איש גבוה או נמוך? האם הוא גר בבית או בבקתה? מאיזה עץ הקשת שלו עשויה? וכו'. כל השאלות האלה לא באמת רלוונטיות, מה שחשוב זה שהאיש יתן לרופא לשלוף את הרעל ולתת לו את הנוגדן. 

ככה, טוען בצ'לור, הבודהה רואה את ההתעסקות היתרה בשאלות מטאפיזיות. האם יש גלגול נשמות או אין גלגול נשמה? האם הנשמה היא נצחית או בת מוות? האם יש אל אחד, אלים רבים, או בכלל לא? וכו'. מבחינתו, כל השאלות האלה הן הסחות דעת מפני הדבר החשוב באמת – להרבות טוב, להמנע מרע, ולטהר את התודעה. 

מתוך ההבנה הזאת, אני רוצה להציג רמה נוספת לאיבר של ההשקפה הנכונה, והיא רמת הריקות. לא ברמה מטאפיזית-פילוסופית, אלא ברמה פשוטה ויומיומית. כמו שקונדניה אמר – כל הדברים שטבעם להתהוות, טבעם להפסק. הכל נמצא כל הזמן בשינוי מתמיד, הכל כל הזמן משפיע על הכל. השקפה נכונה היא כזאת שלא מנסה לחלק את העולם לקטגוריות ברורות של טוב ולא טוב, של עשה ואל תעשה, של חוקים חד-משמעיים. השקפה נכונה היא כזו שרואה שאין לנו אפשרות באמת לתפוס את העולם כמו שהוא, אין לנו אפשרות באמת לנסח חוקים מוחלטים לגבי התנהגות, לגבי טוב ורע, לגבי קיום והיעדר קיום. למעשה, האיבר הראשון של הדרך המתומנת בא להזכיר לנו לקחת את כל הסיפור הזה של הדרך המתומנת, של "נכון" ו"לא נכון", בערבון מוגבל. זה הכל רק מודל, רק כלי שנועד לסייע לנו לטפח חיים טובים ומשמעותיים יותר עם פחות סבל. זה לא תורה מוחלטת ובלתי מעורערת, זה רק סדרה של רעיונות שנועדו לתמוך בנו בדרך.

האיבר השני הוא כוונה נכונה. האיבר הזה עוסק בכוונות שמאחורי המעשים שלנו. הדוגמה הקלאסית היא שיש שני אנשים ששולפים סכין חדה וחותכים איתה אדם אחר – אחד מנתח שרוצה להציל אותו, השני רוצח שרוצה להרוג אותו. אני חושב שהדוגמה הזאת מאוד פשטנית, אבל מה שהיא מנסה להדגים שהיא מה שמייצר את הפעולות שלנו (וכתוצאה מכך גם את ההשלכות שלהן) הוא הכוונות שלנו. כוונות נכונות בהקשר הזה יהיו התכוונות אוהבת, חמלה, רצון להטיב עם האחר. כוונות לא נכונות יהיו נקמנות, חמדנות, רצון לפגוע באחר. חשוב לציין שכוונה נכונה לא מבטיחה לנו שיקרו לנו דברים טובים, אבל כוונה לא נכונה מבטיחה את זה שאנחנו ממשיכים להנציח דפוסים והתנהגויות לא מטיבות. האיבר הזה מגיע לפני שאנחנו מגיעים לחלק המוסרי שעוסק בפעולות שלנו, משום שהוא עוסק בטיפוח של מה שקורה לפני הפעולות שלנו – הכוונה שלנו. מאחורי כל פעולה שלנו יש כוונה, אם זו פעולה של מחשבה, דיבור, או גוף, והאיבר הזה מבקש מאיתנו קודם כל להתחיל להביא מודעות לכוונות שלנו, ואז לטפח את הכוונות הנכונות ולהפסיק לטפח את הכוונות הלא נכונות.