החוויה המיסטית - היום שאחרי

“The psychotic drowns in the same waters in which the mystic swims with delight.”
"הפסיכוטיים טובעים באותם המים בהם המיסטיקנים שוחים בהנאה" -ג'וזף קמפבל

יצא לי כבר לכתוב כאן קצת על החוויה המיסטית והתייחסתי אליה בתור נקודת התחלה ולא סיום. הפעם אני רוצה לדבר על מה שקורה אחריה. קודם כל, מה זה מיסטיקה בכלל ומי הם המיסטיקנים? כמו הרבה מושגים מעולם הרוח, גם כאן יש לא מעט הגדרות ומחלוקות, אבל ההגדרה שאני חושב שהיא הכי פשוטה, ישירה, ורלוונטית לעניינו (ששאלתי מערוץ היוטיוב המצוין Seekers of Unity) אומרת כך –

"מיסטיקה היא האמונה כי ניתן לחוות, לתפוס, לפגוש, להתייחד, להתאחד, להזדהות או לנכוח לצד מה שנתפס על ידי המיסטיקן בתור המציאות המוחלטת/אלוהים, וכן הפרקטיקות שמביאות את המיסטיקן לשם, התיאוריה או הפילוסופיה שבאה לעבד ולהבין את החווויה המיסטית, והאתיקה או כללי ההתנהגות שנובעים ממנה."

עכשיו שהבנו מה זה מיסטיקה ומי הוא המיסטיקן, מה בעצם עושה את ההבדל בין מיסטיקן לפסיכוטי?

לאורך השנים יצא לי לראות הרבה אנשים שנפגעו מחוויות מיסטיות – בין אם זה בתקופות של משיחיות או "מאניה רוחנית", ובין אם דווקא בתקופות של דה-ריאליזציה, דה-פרסונליזציה, חרדה ודיכאון. מה גורם לכך שעבור אנשים מסויימים החוויה המיסטית היא מקור לריפוי, ואילו לאחרים היא הופכת לטריגר לקשיים נפשיים? מה גורם לכך שאלו טובעים, בעוד שאלו שוחים בהנאה? אני לא רוצה לצאת פה בקביעות נחרצות כי בריאות הנפש היא לא תחום המומחיות שלי, ועדיין אני רוצה להעלות פה תשובה אפשרית אחת.

"Be careful of unearned wisdom"
"הזהרו מחוכמה שלא הרווחתם" – קארל ג. יונג

מכנה משותף אחד משמעותי שאני ראיתי אצל רבים ש"טבעו" בעקבות שימוש בפסיכדלים, הוא היעדר באיזשהו גוף ידע מוקדם בנושא. בעצם, אני רוצה להעלות את הטענה שאין אינטגרציה לחוויות מיסטיות בלי ללמוד מיסטיקה. נכון, זו חוויה שלא ניתן לדבר עליה, לתאר, או להבין, ועדיין ההיסטוריה האנושית מלאה במיסטיקנים שמנסים לדבר עליה, לתאר אותה, ולהבין אותה, ואני חושב שיש לנו הרבה מה ללמוד מהם. אני רואה שיש הרבה פסיכונאוטים (ומתרגלים רוחניים גם בלי קשר לפסיכדלים) שממש מחפשים להמציא את הגלגל, ואני ממש לא חושב שזה הכרחי. יש מסורות בנות אלפי שנים שכל העיסוק שלהן הוא אינטגרציה של החוויות האלה, וחבל שלא ננצל את כל הידע והניסיון הללו.

המסורת או גוף הידע הפופולרי ביותר שאני רואה שאנשים פונים אליו הוא הבודהיזם על זרמיו השונים. אני בעצמי לומד ומתרגל בודהיזם הרבה שנים, והאמת היא שאני מרגיש ממש בר מזל שנכנסתי לזה כמה שנים לפני שנתקלתי בפסיכדלים לראשונה. יש משהו בשפה הבודהיסטית שמאפשר לנו לתאר ולעבד היטב את החוויה המיסטית (והחוויה הפסיכדלית בכלל), ובאמת שיש כיום עושר רב של ספרות, מורים, בתי ספר, ערוצים ביוטיוב ומה לא.

בעוד שיש משהו מושך באקזוטיקה של הבודהיזם וחוכמת המזרח בכלל, חשוב גם לזכור שחוכמת המזרח היא תולדה של תרבות המזרח. בתור מערביים, הרבה פעמים קשה לנו להבחין בין אלמנטים שהם פשוט ביטוי של תרבות זרה, לבין המהות אותה אנחנו מחפשים. כלומר, קשה להבחין איפה זה ביטוי של נורמות ואמונות חברתיות שנובעות מתרבות המזרח, ואיפה המהות הרוחנית או המיסטית שאנחנו מחפשים, והרבה פעמים אנחנו יכולים ללכת לאיבוד בינהם. לכל תרבות יש את השפה שלה, את האופן שבו היא תופסת ומסדרת את העולם, שבעוד שזה ממש מעניין להסתכל על העולם דרך העדשה של תרבויות אחרות – אל לנו לשכוח שאנחנו לא ניטרלים, אנחנו מגיעים כבר עם שפה משלנו, עדשה משלנו, נורמות ואמונות חברתיות משלנו שמחווטות עמוק בתוכינו, ונובעות מתוך התרבות שמתוכה הגענו.

אז עם כל האהבה והכבוד הרב שיש לי לבודהיזם, ויש הרבה מהם בתור אחד שלומד, מתרגל ומלמד בהשראת הבודהיזם, אני חושב שאל לנו לזנוח את התרבות הרוחנית והמיסטית הענפה של התרבות שאנחנו מגיעים ממנה. יש הרבה מאוד חכמה גם בתרבות המערבית – במיסטיקה היהודית, הנוצרית, המוסלמית, ובכל מיני מסורות מיסטיות מערביות שלא בהכרח שלא משויכות לדת כזו או אחרת כמו הרמטיסיזם, או אפילו כאוס מג'יק. רק ביהדות יש הרבה פילוסופים ומיסטיקנים גדולים שאנחנו יכולים ללמוד מהם המון, שמות שכולנו מכירים אבל מעטים מאיתנו התעמקנו בהגותם – כמו שפינוזה, הרמב"ם, אבן גבירול, מרטין בובר. אני לא מומחה גדול לפילוסופיה או מיסטיקה יהודית והאמת היא שאני בשלבים די ראשוניים של להכיר את כל אלו בעצמי, אבל אני כל הזמן מופתע לטובה ממה שאני מגלה, והיופי הוא שהם דוברים שפה שהיא הרבה פעמים נגישה ואינטואיטיבית לנו הרבה יותר מהשפה של חוכמת המזרח.

למעשה, מסורות רוחניות ומיסטיות שונות הן כולן שפות שונות לדבר על זה שלא ניתן לדבר עליו, לכן בהגדרה אף אחת מהן היא לא איזה אמת מוחלטת. מתוך ההבנה הזאת, יש לנו אפשרות לשחק, לבחון, למצוא את השפה שאנחנו הכי מתחברים אליה, ולהתמסר אליה, . לאמונתי, אינטגרציה רוחנית אמיתית לא יכולה לקרות בלי זה.