בלוג
להתעורר ולהתבגר
התפתחות רוחנית בראי קן ווילבר
התעוררות רוחנית (Waking up)
התעוררות רוחנית הוא התהליך שבו התודעה שלנו מתרחבת ונהיית מודעת יותר לרבדים יותר ויותר עמוקים ומעודנים של הקיום – דרך דברים כמו אנרגיות, לאחר אידאות, ובשלב הגבוה ביותר בתהליך הזה מגיעים ל"הארה" הקלאסית – אנחנו נחשפים לאחדות המוחלטת ששורה ביסודו של הקיום והדואליות של החווה והנחווה קורסת לתוך חוויה אחדותית אחת שלמה.
מה שחשוב להבין לגבי נקודת המבט, הוא שהיא קובעת מה אנחנו חווים, אילו תופעות או תכנים יכולות להופיע בחוויה שלנו. מה שהיא לא קובעת היא את תמונת המציאות שלנו, את האופן שבו אנחנו מפרשים, ממסגרים, ומסדרים את התכנים האלה בתוך תפיסת המציאות שלנו. כאן נכנס ציר ההתפתחות השני –
התבגרות רוחנית (Growing up)
בתהליך ההתבגרות הרוחנית שלנו מה שמתרחב הוא המבנים המנטליים (structures) שלנו, שדרכם אנחנו חווים את המציאות ומָבְנים אותה. בתהליך ההתבגרות המבנים הללו נהיים מורכבים ומכילים יותר, ומתפתחת היכולת שלנו ליישב ולהכיל סתירות ומורכבויות. בשלבים מוקדמים יותר של תהליך ההתבגרות שלנו, המבנה המנטלי שלנו מבנה עבורי תמונת מציאות פשטנית שהצרכים והרגשות שלנו נמצאים במרכזה. ככל שאנחנו מתבגרים, והמבנה המנטלי שלנו גדל ומתרחב ואנחנו מסוגלים לבנות תמונת עולם רחבה ומורכבת יותר שבה אנו חולקים את מרכז הבמה עם אנשים נוספים ועם מערכות בצורה מורכבת ועמוקה יותר.
מאידך, אני יכול להיות בעל השקפה גבוהה יחסית בסולם המבנים המנטליים, כך שאני מסוגל לתפוס עולם מאוד מורכב על כל סתירותיו ואמיתותיו המרובות, אבל אם אני עדיין נמצא בנקודת מבט נמוכה יחסית בסולם של מצבי התודעה אני לא יכול לחוות רבדים מעודנים או "רוחניים" יותר של המציאות, ועם כל ראיית העולם המורכבת שלי אני עדיין לא יכול לראות מעבר לחויית הנפרדות בה אני שרוי.
בין היתר, ווילבר משתמש בתיאוריה הזאת כדי להסביר התנהגויות מפוקפקות של מורים רוחניים רבים שהגיעו מהמזרח למערב במהלך המאה ה-20. המזרח מתקדם יותר בתהליך ההתעוררות הרוחנית, טוען ווילבר, אך מתקדם פחות בתהליך ההתבגרות הרוחנית, והפער הזה הוא שגרם לתופעות כמו שוביניזם, התנהגות שבטית, שחיתות, ועוד. גם היום ישנם לא מעט מורים שנמצאים בשלבים מתקדמים בתהליך ההתעוררות שלהם, אבל עדיין נמצאים מאחור בתהליך ההתבגרות, מה שיוצר כל מיני בעיות בהתנהלות שלהם וביחסי המורה-תלמיד. ישנן עוד כל מיני "בעיות" שיכולות לקרות בתהליך של ההתפתחות הרוחנית, והן קשורות, לפחות לפי ווילבר, למנגנון שדרכו אנחנו מתפתחים.
האופן שבו ההתפתחות מתרחשת בתוך הצירים באמצעות תהליך שווילבר מכנה התעלות והכלה (transcend and include). כלומר, כשאני עובר משלב א' לשלב ב', אני מתעלה מעל כל האלמנטים של שלב א' (מפסיק להזהות איתם) ומעביר את ההזדהות שלי לשלב ב', אבל האלמנטים הללו לא נעלמים אלא מוכלים בתוך הזהות החדש של שלב ב'. למשל, כשאני עובר מהשקפה ששמה את הרגשות והצרכים של עצמי במרכז אל עבר השקפה גבוהה יותר, תמונת העולם וההזדהות שלי מתרחבת כך שהרגשות והצרכים שלי הם חלק ממנה, אבל הם כבר לא במרכזה. בדומה, כשאני עובר מנקודת המבט הגשמית לעבר נקודת מבט מעודנת יותר אני נהיה ער לרבדים מעודנים יותר של המציאות, אבל בתוך זה אני עדיין מודע גם לרבדים הגשמיים של נקודת המבט הקודמת.
בתהליך הזה של התעלות והכלה לא הכל תמיד עובר חלק – לפעמים אני נאחז באלמנטים מסוימים של השקפה או נקודת מבט, כלומר לא מצליח להתעלות מעליהם לחלוטין, ולפעמים אני דוחה או הודף מעצמי אלמנטים מסוימים, כלומר לא מכיל אותם. אלמנטים שאני לא מצליח להתעלות מעליהם הופכים לנקודות של היאחזות לא פרופורציונלית עבורי, ואלמנטים שאני לא מצליח להכיל הופכים להיות blind spots עבורי, שלעתים קרובות אני גם אשליך על אחרים. בעצם קן ווילבר טוען כי דרך האי שלמויות הללו בתהליך ההתפתחות הרוחנית שלנו, נוצר הצל שלנו, והתהליך שבו אני משחרר מאלמנטים שנאחזתי בהם או מכיל (עושה אינטגרציה) לאלמנטים שדחיתי הוא התהליך של להתנקות (Cleaning up).
בעיניי, יש כאן תובנה חשובה ולא מובנת מאליה שמזמינה אותנו להסתכל אחרת על הפגמים והשריטות שלנו. בעצם, מה שהמודל של ווילבר אומר הוא שהצל שלנו הוא לא סימן לכך שלא התפתחנו, אלא בדיוק ההיפך – הוא תוצר לוואי של תהליך ההתפתחות עצמו. כלומר, השריטות שלנו (ושל המורים הרוחניים שלנו) הם לא סממן לכך שאנחנו לא מספיק ערים או לא מספיק בוגרים, אלא רק שיש לנו עבודת ניקיון לעשות. ונחשו מה – תמיד יש לנו מה לנקות.
כמו כל מודל בעולם, המודל הזה הוא רק מודל והוא מייצג תפיסת עולם מסויימת ולא אמת אבסולוטית, אבל אני חושב שהוא מצליח לתאר בצורה מאוד מקורקעת, מורבכבת וריאלית את תהליך ההתפתחות הרוחנית והוא גם מציע הסבר אלגנטי לדברים שיכולים להשתבש בדרך.