מדובר רבות על כך שאנחנו מזדהים עם המחשבות שלנו ואנחנו צריכים לתרגל אי הזדהות איתן, אבל מה זה בעצם אומר?
הזדהות עם המחשבות משמעותה שאנחנו תופסים את התוכן של המחשבות שלנו כאמת ואיננו מבדילים בינן לבינינו. לדוגמה, כשאנחנו מזדהים עם המחשבה "אני ממש גרוע בכתיבה", אנחנו מתייחסים לזה כאמת מוחלטת. אנחנו לא עוצרים לרגע להטיל ספק, לא משאירים לעצמינו מקום להניח שאולי יש אפשרות שאני בעצם ממש טוב בכתיבה, או לפחות בינוני.
לצורך השוואה, אם מישהו אחר היה מבטא בפנינו שהוא חושב שהוא ממש גרוע בכתיבה לא היינו מפרשים אותה כ-"האדם הזה ממש גרוע בכתיבה" אלא כ-"האדם הזה חושב שהוא ממש גרוע בכתיבה". כלומר, היינו מתייחסים למחשבה כביטוי של משהו בתוך האדם שמולינו, לא האדם עצמו. אם אני איישם את אותה גישה כלפי המחשבות של עצמי, אני אוכל לראות שהעובדה שהופיעה בראש שלי המחשבה "אני ממש גרוע בכתיבה" מספרת לי יותר על התפיסה שלי את עצמי ככותב מאשר על איכות הכתיבה שלי.
המחשבות אינן אמת או שקר, הן לא נכונות או שגויות, לכן אין שום צורך להפסיק לחשוב אלא רק לשנות את התפיסה שלנו אותן, וכתוצאה מכך את מערכת היחסים שלנו איתן.
חופש אמיתי לא מגיע מכך שאנחנו חושבים מחשבות מסוימות ולא חושבים אחרות, אלא מכך שאנחנו מבינים שזה לא כזה חשוב מה אנחנו חושבים – אני לא תוצאה של המחשבות שלי, המחשבות הן תוצאה של מי שאני.
