פסיכדליה ונבואה - המודל התיאונוירולוגי של ריק שטראסמן

המודל התיאונוירולוגי של ד"ר ריק שטראסמן

ד"ר ריק שטראסמן (1952-) הוא פסיכיאטר ונוירופרמקולוג יהודי ממוצא אמריקאי, והוא גם מעיד על עצמו כחוקר מקרא חובבני. בסוף שנות ה-90 הוא ערך את המחקר הראשון בחומרים פסיכדלים בבני אדם מאז שנות ה-70, מחקר שבעקבותיו הוא כתב את הספר DMT: The Spirit Molecule שיצא לאור ב-2001, וגם עובד לסרט דוקומנטרי ב-2010 (ואפשר למצוא אותו במלואו ביוטיוב). DMT הוא חומר פסיכדלי שקיים באופן טבעי במגוון צמחים ובעלי חיים, כולל בגוף האדם, והוא ככל הנראה חומר הכרחי עבור התפקוד התקין של המוח. 

ל-DMT, אחד החומרים במשקה האיוואסקה מהאמזונס, השפעה ייחודית על התודעה. בעוד הפסיכדלים האחרים נוטים לעורר חוויות של אחדות מיסטית, חוויות ה-DMT מאופיינות בדרך כלל בביקור בעולמות מקבילים ומפגשים עם ישויות שהמשתמש בחומר חווה כבעלות הכרה וחיות נפרדות ממנו. שטראסמן מבחין בין חוויות ה-LSD אותן הוא מכנה מכנה חוויות של אחדות (Unitary), לחוויות האופייניות ל-DMT אותן הוא מכנה חוויות של קשר (Relational). 

בשל הזרות והמוזרות של חוויות ה-DMT, עד היום טרם פותח מודל שמצליח להסביר את טבען. בספרו מ-2014, DMT and the Soul of Prophecy, מציע שטראסמן מודל משלו, אותו הוא מכנה המודל התיאונוירולוגי. המודל של שטראסמן הוא תיאולוגי כמו שהוא מדעי, והוא מנסה לייצר חיבור בין פרמקולוגיה ותיאולוגיה כדי להסביר את טיבן של חוויות DMT, כאשר הטענה המרכזית מאחורי המודל הוא שאלוהים מתקשר עם האדם דרך שינויים נוירופרמקולוגיים במוח – ו-DMT הוא דוגמה למולקולה כימית שדרכה התקשורת הזו פועלת. 

המודל התיאולוגי של שטראסמן נשען על מקורותיו היהודים – התנ"ך וסיפורי הנבואה המופיעים בתוכו הוא כלי עבודה מרכזי. לאורך הספר שטראסמן עושה השוואות מעמיקות בין הפנומנולוגיה של חוויות הנסיינים שלו במחקר משנות התשעים עם סיפורי נבואה מהתנ"ך דרך מספר רב של קטגוריות – רגשות, תחושות, וחוויית המפגש עם ישויות חיצוניות, ועוד – והמסקנה אליה מגיע שטראסמן היא שיש דמיון רב מאוד בינהן. הדמיון הזה הוא נקודת מפתח במודל של שטראסמן, משום שאם למצב הנבואי יש מאפיינים דומים לחוויות DMT, אזי חוויות ה-DMT יכולות להעמיק את ההבנה שלנו של טקסטים תנ"כיים, משום שהן מאופיינות במצב תודעה דומה. מאידך, המסורת הנבואית של התנ"ך יכולה לסייע לאדם המודרני לנווט ולהבין את חוויות ה-DMT הביזאריות.

שטראסמן גם נותן המלצות ספציפיות לשימוש ב-DMT בהקשר דתי. הוא מציע ששימוש ב-DMT יכול לסייע למתפלל בבית הכנסת להתחבר למקור ההשראה האלוהי שמתוכו הן נולדו, הוא יכול לסייע בהבנת טקסטים דתיים, להעמיק את חוויית ביצוע המצוות והפולחן הדתי, ולחבר אותנו למשמעויות העמוקות של מועדי ישראל.

בניגוד להוגים אחרים שעשו את החיבור בין פסיכדליה ליהדות, כמו הרב זלמן שחטר-שלומי והרב זק קמנץ, לשטראסמן יש הכשרה מדעית ולא רבנית. בעוד ששחטר-שלומי, קמנץ ואחרים הגיעו אל ההתנסויות הפסיכדליות שלהם מתוך היהדות שלהם ופירשו אותן דרכה, שטראסמן הגיע ליהדות ולתנ"ך בעקבות החוויות הפסיכדליות של הנסיינים במחקר שלו, מתוך החיפוש אחר מודל שיסייע לו להבין אותן. באמצעות המודל התיאונוירולוגי הוא מנסה לייצר גשר בין ההכשרה המדעית שלו כפסיכיאטר ונוירופרמקולוג לבין המקורות היהודיים שלו דרך חוויות ה-DMT של הנסיינים.

המודל של שטראסמן הוא ניסיון מרתק ומקורי לגשר בין רוח לחומר, בין לדת למדע, בין החוויה הפסיכדלית לתרבות המערבית.