להרבות טוב בעולם דרך מדיטציה
מחזור אביב 24

אנחנו ממשיכים את ההעמקה שלנו לתוך ההיבטים השונים של המדיטציה. לפני שאנחנו נצלול להיבט הבא אני רוצה להזכיר שוב את הקונטסט שבו אני רוצה שנמקם את השיעורים האלה. רשימת ההיבטים שדיברנו עליה היא לא רשימה ממצה או דפיניטיבית או אבסולוטית, היא לא איזה אמת מוחלטת והעבודה שלנו איתה נועדה להעמיק את התרגול שלנו ולהוסיף לו מימדים נוספים. ההזמנה בכל פעם היא להתמסר בתרגול להיבט שעליו אנחנו שמים את הדגש ולראות איך זה משפיע על התרגול שלנו, איך זה משפיע על האופן שבו אנחנו חושבים עליו וחווים אותו, איך זה משפיע על האופן שאנחנו מתהווים בתוכו. 

אז השבוע אני רוצה לדבר על המימד האתי של תרגול מדיטציה, או יותר נכון – מדיטציה כתרגול שדרכו אנחנו מרבים טוב בעולם. קודם כל, בעיניי זה חשוב כי עם המדיקליזציה של "מיינדפולנס", התפיסה של מדיטציה בתרבות המערבית היא של מעין פרקטיקת self care אקזוטית שיבאנו מהמזרח שעוזרת לנו להפחית סטרס ולהיות רגועים יותר. אבל תרגול מדיטציה הוא הרבה יותר מזה, וספציפית היא גם הרבה יותר מעיסוק רק בעצמינו.

הרי בשבועות הקודמים דיברנו על מדיטציה כתרגול שמסייע לנו לפתח ריכוז ולייצב את התודעה שלנו, כתרגול שמסייע לנו לפתח איכויות מטיבות כגון חמלה, התכוונות אוהבת, אורך רוח ועוד. אנחנו גם מתייחסים לתרגול מדיטציה כמשהו שמאפשר לנו לזהות דפוסים והתנהגויות שדרכן אנחנו פוגעים בעצמינו ובאחרים, ולהרפות מהן. אז אם אנחנו מקבלים את זה שתרגול מדיטציה מאפשר את כל אלו, הרי שמדיטציה יכולה להפוך אותנו לאנשים טובים יותר, וכתוצאה מכך גם להפוך את העולם למקום טוב יותר. אם אני מפתח יותר שוויון נפש ואורך רוח כלפי טריגרים, העולם נהיה מקום טוב יותר. אם אם יש לי יותר חמלה והתכוונות אוהבת במפגש אם אחרים, העולם נהיה מקום טוב יותר. אם אני מצליח להרפות מההתנהגויות הפוגעניות שלי כלפי אחרים, העולם נהיה מקום טוב יותר. 

אבל יש כאן ניואנס אחד חשוב – המהות של ההיבט הזה היא לא לקחת את זה למקום של חשיבות עצמית, אלא למקום של התמסרות ונתינה, לא לקחת את זה למקום של פריווילגיה אלא למקום של אחראיות. כשאני מתייחס לתרגול דרך המשקפיים של להרבות טוב בעולם, אני לא שם את עצמי במרכז. אני לא מתייחס לעצמי בתור אדם מאוד חשוב שמציל את העולם דרך הישיבה שלו על הכרית. ממש לא. הרי גם הטוב שאנחנו מרבים בעולם דרך התרגול הוא דרך הדברים הקטנים, דרך הסביבה המיידית שלנו, דרך האנשים והאירועים שנקרים בדרכינו ביומיום. 

המהות של ההיבט הזה היא לשים את עצמינו בצד למהלך התרגול. כשאנחנו יושבים למדיטציה, אנחנו עושים את זה כדי להיות אנשים טובים יותר עבור העולם, ולכן הסבל והקשיים והאתגרים שלנו הם לא רק שלנו. ההתמודדות איתם היא כבר לא הדרמה של העצמי המסכן שלא נעים לו, ההתמודדות איתם היא התמודדות שאנחנו עושים בשביל אחרים. אנחנו עוברים דרך האתגרים והקשיים בתרגול מתוך אמונה שזה יעזור לנו להפוך להיות אנשים טובים יותר עבור אחרים. אני בטוח שכל אחד מאיתנו יכול למצוא סיטואציות אחרות בחיים שלו שבו זה נכון – בהורות, באקטיביזם, או בסיטואציות אחרות – מקומות שבהם אנחנו שמים בצד את הדרמה סביב הסבל שלנו כי אנחנו מבינים שמה שאנחנו עושים הוא חשוב יותר מאיתנו, חשוב יותר מהסבל הרגעי שאנחנו אולי חווים.

עכשיו בואו ננסה להוריד את זה למישור הפרקטי של התרגול. קודם כל, עוד לפני שאנחנו מתיישבים לתרגל, אפשר להביא את זה כחלק מהכוונה שלנו בתרגול. בזרמים שונים בבודהיזם יש מנהג שבו בתחילת כל תרגול ובסופו, מקדישים את פירות התרגול הזה לכל היצורים החיים באשר הם. שמים כוונה לוותר על כל התמורות החיוביות וההישגים של התרגול ולהקדיש אותם לרווחתם של כל היצורים החיים. יכול להיות ש"כל היצורים החיים" מרגיש לנו כללי מדי, או שאנחנו פשוט לא מתחברים לזה, ואז אפשר לדייק את זה למשהו שמהדהד בנו. לאילו מעגלים בחיים שלנו היינו רוצים להביא טוב? למשפחה? לחברים? למקום העבודה שלנו? למי היינו רוצים להקש את פירות התרגול הזה?

שנית, אפשר ממש להביא את זה לתוך התרגול שלנו. כשאנחנו פוגשים איזשהו קושי או אתגר בתוך התרגול – חוסר סבלנות, עצבנות, שיעמום – אפשר להזכיר לעצמינו שברגע הזה ההתמודדות עם הקושי הזה זו האחריות שלנו למען אחרים בחיים שלנו. כל אחד ואחת יצטרכו למצוא את הניסוח שמדויק להם, את המשפט שנכון להם להגיד ברגע הזה. אפשר להזכר במעגל בחיים שלנו שלו אנחנו מקדישים את התרגול, ולהקדיש להם את הרגל הזה של הקושי, להזכיר לעצמינו שאנחנו עושים את זה בשבילם. 

כמו עם ההיבטים האחרים, זה רק פן אחד של מדיטציה. אנחנו מכניסים אותו לתוך התרגול שלנו כדי להרחיב אותו, להעמיק אותו, להפוך אותו לעגול ושלם יותר. גם היום, ההזמנה היא לשים לב מה קורה לנו כשאנחנו שמים את הדגש על ההיבט הזה בתוך התרגול. איך התודעה שלנו מתהווה בתוך התרגול? איך מתהווה התרגול עצמו? איך החוויה שלנו משתנה עם השינוי של הפוקוס של התרגול שלנו?