החסך הרוחני

אחת המצוקות הגדולות של החברה שלנו היא החסך הרוחני. רוחניות כהכרה בכך שיש משהו מעבר לחומר שיכול לתת משמעות וערך לחיים הייתה אחד הצרכים המרכזיים עבור בני אדם לאורך ההיסטוריה, ואילו היום הוא נשאר ללא מענה מספק.

תרגול רוחני בעתות משבר עולמי

זה קל לשבת על הכרית ולתרגל מדיטציה, להתבונן פנימה ולהרגיש את הרגשות שלנו. אבל מה עושים כשהעולם סביבנו עולה בלהבות?

חוויות התעוררות – תחנה אחרונה או צעד ראשון?

חוויות התעוררות הן משהו שחוזר במגוון רחב של מסורות רוחניות ומיסטיות, ומאופיינות בחוויה של חיבור למשהו שהוא מעבר לאני היומיומי, בריבוי תובנות לגבי העצמי והחיים ובאופן כללי בתפיסה שונה של הזמן והמרחב. מה התפקיד שלהן בדרך הרוחנית ואילו מלכודות הן טומנות בחובן?

האם המציאות היא אשליה?

לעתים קרובות אצל אנשים שהולכים בדרך הרוחנית, בייחוד כאלו שכבר חוו חוויית התעוררות או שתיים, יש תפיסה של "האמת" (האינסוף האבסולוטי וחסר הצורה) וה"אשליה" (אני, אחרים ועולם התופעות), אך זו דיכוטומיה בעייתית שלעתים קרובות מנתקת אנשים מהעולם.

פאסיביות אל מול אקטיביות בדרך הרוחנית

אחד החששות הגדולים בקרב הרבה אנשים שנחשפים לעולם המדיטציה ותרגול ה-acceptance הוא החשש שמרוב קבלה של המציאות הם יהפכו לפאסיביים אל מול העולם. בפוסט הקרוב אנסה קצת לערער את המיתוס הזה, שבעיניי מקורו בבלבול וחוסר הבנה של מהות התרגול.

רוחניות בעולם צרכני

התרבות הרוחנית בת-ימינו היא במידה רבה של תולדה של תרבות סופר-אינדיבידואליסטית מבוססת צריכה. איך זה בא לידי ביטוי ולמה זו בעיה בכלל?

משברים ומצבי חירום רוחניים

כמו גם ההתבגרות שלנו בשדות אחרים בחיים שלנו, גם ההתפתחות הרוחנית היא לא תמיד תהליך קליל וחלק. לעתים חוויות התעוררות או חוויות רוחניות אחרות יכולות לגרום למה שמכונה משבר או מצב חירום רוחני (spiritual emergency), מושג אשר נטבע על ידי הפסיכיאטר סטניסלב גרוף.

רוחניות במאה-21

מאה האחרונה קרו שני תהליכים לא קשורים לכאורה – מהפיכת החילון ותפיסת העולם המטריאליסטית צברו תאוצה והפכו לחלק מתפיסת העולם המקובלת, לפחות במערב. במקביל, אנחנו רואים עליה מתמדת בהפרעות נפשיות כגון חרדה, דיכאון והתמכרויות, וקושי הולך וגובר ביצירת תחושה אמיתית ויציבה של משמעות בחיים. אני בספק שאפשר להוכיח את קיומו של קשר בין השניים, אבל באופן אישי אני מאמין שהוא שם.