החוויה המיסטית – היום שאחרי

"הפסיכוטיים טובעים באותם המים בהם המיסטיקנים שוחים בהנאה" -ג'וזף קמפבל

מה גורם לכך מה גורם לכך שחלק מהאנשים טובעים בעיקבות החוויה המיסטית, בעוד שאלו שוחים בהנאה? יש הרבה דרכים שונות לענות על השאלה הזו, הנה אחת.

אל קצה הודאות ומעבר לו – המלצת קריאה

האם הארה רוחנית היא יעד, או שמה היא מצב נתון? היא יש דרך להגיע להארה, או שכל הדרכים רק מרחיקות אותנו משם? איך זה יכול להיות שיש שוני כל כך גדול בין התשובות לשאלות הללו בין מורים וזרמים שונים? המלצה על ספר מאת פיטר פנר שמנסה לענות על השאלה הזאת.

חוויות התעוררות – תחנה אחרונה או צעד ראשון?

חוויות התעוררות הן משהו שחוזר במגוון רחב של מסורות רוחניות ומיסטיות, ומאופיינות בחוויה של חיבור למשהו שהוא מעבר לאני היומיומי, בריבוי תובנות לגבי העצמי והחיים ובאופן כללי בתפיסה שונה של הזמן והמרחב. מה התפקיד שלהן בדרך הרוחנית ואילו מלכודות הן טומנות בחובן?

האם המציאות היא אשליה?

לעתים קרובות אצל אנשים שהולכים בדרך הרוחנית, בייחוד כאלו שכבר חוו חוויית התעוררות או שתיים, יש תפיסה של "האמת" (האינסוף האבסולוטי וחסר הצורה) וה"אשליה" (אני, אחרים ועולם התופעות), אך זו דיכוטומיה בעייתית שלעתים קרובות מנתקת אנשים מהעולם.

היאחזות באי-היאחזות

אחד הסוגים הנפוצים של מעקף רוחני הוא מצב קצת מצחיק שאפשר לקרוא לו היאחזות באי-היאחזות, או היאחזות בריקות. זה נפוץ בדר"כ בקרב אנשים שחוו חוויות רוחניות משמעותיות (לעיתים קרובות תחת השפעת פסיכדליים) שבעקבותיהן המיינד הבין שלא ניתן להיאחז בשום דבר, אבל באופן אירוני הוא מנסה להיאחז בתובנה הזו.

הלילה האפל של הנשמה

התהליך של ההתעוררות הרוחנית הוא קודם כל תהליך של פירוק – פירוק של כל מה שחשבתי והאמנתי לגבי עצמי וטבעה של המציאות. עם כל התמורות החיוביות של התהליך הזה, הוא גם יכול להיות ממש מאתגר לפעמים.

משברים ומצבי חירום רוחניים

כמו גם ההתבגרות שלנו בשדות אחרים בחיים שלנו, גם ההתפתחות הרוחנית היא לא תמיד תהליך קליל וחלק. לעתים חוויות התעוררות או חוויות רוחניות אחרות יכולות לגרום למה שמכונה משבר או מצב חירום רוחני (spiritual emergency), מושג אשר נטבע על ידי הפסיכיאטר סטניסלב גרוף.

התעוררות והארה

אחד הנושאים החמים והשנויים במחלוקת ביותר בעולם הרוח הוא החיפוש אחר "ההארה" הנכספת, אך גם התשובה על השאלה מה היא הארה איננה ברורה. האם אנחנו מתייחסים להארה כפי שהיא מתוארת בכתבים הבודהיסטים, או כפי שהיא מתוארת על ידי תורות מערביות? גם אם אנחנו מחליטים ללכת לאחר ההארה הבודהיסטית, ישנם הבדלים של שמים וארץ בין הארה על פי התפיסה של הארה בבודהיזם הטיבטי לבין התפיסה שלה בזן בודהיזם היפני. קטונתי להכריע בויכוח הזה, ועדיין אני רוצה להציע את נקודת מבטי, שמבוססת על שנים של תרגול, קריאה ולימוד.