חקירה עצמית היא שם כללי לתרגול רוחני של התבוננות (contemplation) שמהווה חלק מרכזי בתרגול של תורות רוחניות רבות בהיסטוריה האנושית, אם לא כולן. חקירה עצמית היא גישה של בחינה אמפירית המופנית פנימה אל תוך התודעה שלנו – אל התחושות שלנו, המחשבות שלנו, הרגשות שלנו, ורבדים שונים ומעודנים של החוויה האנושית. חקירה עצמית באה לאתגר ולהרחיב את התפיסה שלנו לגבי עצמינו והעולם, לבחון את האמונות שלנו לגביהם, ולצמצם את הפערים בין האופן שבו אנחנו מאמינים שהם פועלים לעומת האופן שבו הם פועלים באמת.
מדיטציה היא אחת הדרכים לתרגל חקירה עצמית, אך עצם תרגול המדיטציה גם תומך בתהליך החקירה העצמית באמצעות יצוב התודעה ותשומת הלב שלנו, ופיתוח איכויות אשר תומכות בתהליך בכללותו. מטבעה המאתגר של החקירה העצמית, אנחנו עשויים לפגוש במהלכו אתגרים רבים – אמונות שורשיות שלנו עשויות להתברר כלא נכונות, פנטזיות עמוקות שלנו עשויות להתנפץ, וגם הזהות הבסיסית שלנו והאופן שבו אנחנו תופסים את עצמינו עשויים להתערער ולהשתנות. תרגולי המדיטציה השונים והאיכויות שהם מסייעים לנו מפתח תומכים בתהליך הזה ונותנים לנו את הכלים, היציבות, והחוסן הנפשי לפגוש את אותן חוויות אינטנסיביות ולעבור דרכן אל מה שמחכה לנו בצד השני.
מספר הדרכים לתרגל מדיטציה הוא רב ומגוון כמו המסורות הרוחניות השונות – מדיטציות בתנועה כמו יוגה, מדיטציות של שינון מאנטרות ותפילה, מדיטציות של התבוננות בנשימה וסריקת גוף, מדיטציות לטיפוח איכויות הלב כגון התכוונות אוהבת וחמלה, וגם מדיטציות ללא עוגן כגון השיקאנטזה מהזן היפני. אם יש דבר אחד שבעיניי משותף לכל סוגי המדיטציה ושרבים מפספסים, הוא שבמדיטציה אין דרך להצליח או להכשל. המהות של כל סוגי המדיטציה היא קודם עצם ההתכוונות, עצם העצירה להתבונן ולראות מה קורה ברגע הזה באמת. משום שמדיטציה היא תרגול של חקירה עצמית, אני לא מתרגל מדיטציה כדי לשנות משהו, כדי להרגיש אחרת או כדי להיות אדם אחר, אני מתרגל מדיטציה כדי לפגוש את מה ואת מי שאני כבר, ברגע הזה, בדיוק בדיוק כפי שהוא.