הדרך המתומנת הנאצלת - חלק ב'
סנגהה חורף 24-25

אנחנו ממשיכים את המעבר שלנו על הדרך המתומנת, או הדרך נאצלת בת שמונת האיברים, שהיא למעשה האמת או המשימה הרביעית מתוך ארבע האמיתות הנאצלות. נזכיר שנהוג לחלק את שמונת האיברים לשלושה חלקים – חוכמה, מוסר, וריכוז, או חקירה עצמית. 

שבוע שעבר דיברנו על החלק הראשון – חוכמה – שמורכב מהשקפה נכונה וכוונה נכונה. אני רוצה לחזור אליהם בזריזות, לדעתי החלק השני של המוסר ממש נובע מתוך ההשקפה והכוונה. אז אם לסכם בקצרה – השקפה נכונה היא למעשה סירוב לאחוז בצורה נוקשה באף השקפה, אלא ההכרה בכך שכל השקפה כפופה לעקרון הריקות – כל השקפה היא רק איזשהו ניסיון להביע את המציאות, שנמצאת תמיד בהתהוות גומלין ובשינוי מתמיד, לכדי שפה סטטית ודוממת. אפשר לומר שהשקפה נכונה היא כזו שמוכנה להשאר בלי ידיעה, בלי ודאות, בלי הכנה מוחלטת של הקיום מצד אחד, אבל גם שמוכנה לשחק ולהחזיק ברכות בשלל מודלים שונים שיכולים לעזור בדרך שלנו – להמנע מרע, להרבות טוב, ולטהר את התודעה. ארבע האמיתות והדרך המתומנת הם עוד מודל אחד כזה. האיבר השני בחלק החוכמה הוא כוונה נכונה, שעוסק בטיפוח כוונות מטיבות כלפינו כלפי אחרים – כוונות של התכוונות אוהבת, חמלה, ורצון להטיב עם האחר, לצד שחרור והרפיה מכוונות לא מטיבות כגון נקמנות, חמדנות, ורצון לפגוע באחר.

החלק השני של הדרך מתומנת עוסק באתיקה ומוסר, ובעיניי אי אפשר להבין אותו בלי החלק הראשון. ברמה הטכנית, אפשר להגיד שהוא קצת רשימה של איסורים, כלומר זה עוסק יותר ב"דיבור לא נכון", "פעולה לא נכונה", ו"פרנסה לא נכונה", אבל אני מזמין אותנו לנסות לחשוב על איך נראה הצד הנכון. חשוב לי גם לשים פה כוכבית שמדובר באידיאלים, הם לא תמיד יישימים ואני גם לא בטוח שאנחנו אמורים להגשים אותם ב-100%, ב-100% מהזמן. אבל הם מסמנים לנו את הכיוון לעבר התנהגות מוסרית ומטיבה יותר, לפחות לפי הבודהיזם, לפחות לפי הפרשנות שאני מביא פה בפניכם.

האיבר הראשון בחלק המוסר הוא דיבור נכון. בדר"כ נהוג לסכם אותו בשלושה סעיפים – להמנע מלהגיד דברים שאינם נכונים, להמנע מלהגיד דברים שיכולים להזיק, להמנע מלהגיד דברים שאינם נחוצים. במילים אחרות, לפני כל פעם שאנחנו פותחים את הפה כדאי לנו לשאול את עצמינו – האם זו האמת? האמת זה יכול להזיק? האם זה נחוץ? בעיניי חשוב להתעכב על כך שהתשובות לשאלות האלה הן בכלל לא מובנות מאליהן. "האם זו האמת?" זו השאלה הכי קלה מבין השלוש, ועדיין היא יכולה להיות מורכבת לפעמים, כי אנחנו לא תמיד יודעים מה האמת, וגם ההגדרה עצמה של אמת היא לא תמיד כזו ברורה. אבל יש מקומות שבהם אי אפשר לטעות. לדוגמה, אם אני מדווח על הרגש שאני מרגיש כרגע או על מחשבה שאני חושב כרגע, זו אמת. אם אני אומר "אני מרגיש עצב" כשאני מרגיש עצב, זו אמת. אם אני אומר "אני לא מסכים עם מה שאתה אומר", זו אמת. למעשה, החוויה הסובייקטיבית שלי ברגע הזה היא הדבר היחיד שאני יכול להיות בטוח בו, ולכן זה הדבר היחיד שאני יכול לבטא להיות בטוח שאני דובר אמת. כל דבר שהוא לא החוויה האישית שלי ברגע הזה כבר מכניס אותי לתחום האפור. באופן אישי, אני לא חושב שזה אומר שאסור להגיד שום דבר שהוא לא החוויה האישית שלי ברגע הזה – רק לזכור שברגע שאנחנו עושים את זה, אנחנו נכנסים למחוזות אחרים ופלואידיים יותר, וכאן ההשקפה הנכונה יכולה לעזור לנו.

השאלה השניה היא "האם זה יכול להזיק?", וגם כאן יש מורכבות. למה אנחנו מתכוונים בלהזיק? יש את הדברים הברורים יותר – להגיד דברים מעליבים ומכאיבים, להגיד דברים שגורמים לאדם לחשוב רע על אדם אחר ומסכסכים בין אנשים. עם זאת, לעתים גם זה לא תמיד כזה ברור. לעתים אנחנו רוצים להטיב עם האחר ובפועל מזיקים או פוגעים בו או באחרים בלי שהתכוונו לכך. וזה מביא אותנו לשאלה השלישית – "האם זה נחוץ?". במילים אחרות, לא כל מה שלא מזיק הוא בהכרח מועיל, ודיבור נכון הוא דיבור שמועיל, שמטיב איתנו ועם הסובבים איתנו. אולי אפשר לסכם את זה בכך שדיבור נכון יהיה דיבור שמקרב בין אנשים, שמייצר הרמוניה ושלום, אבל המורכבות נטועה בכך שאנחנו אף פעם לא באמת יודעים מה באמת יטיב איתנו ועם אחרים. כןא חשוב החיבור לכוונה הנכונה – כוונה של התכוונות אוהבת, חמלה, ורצון להטיב עם האחר. אנחנו עדיין נטעה, אנחנו עדיין נפגע באחרים או בעצמינו בלי להתכוון, אבל ההתמדה בטיפוח של הכוונה הנכונה יכול לסייע לנו לנווט טוב יותר בתוך המורכבות, גם בסיטואציות שבהן פגענו. כמו בתרגול מדיטציה, גם כאן אין הצלחה וכשלון, וכל רגע – גם רגע שבו פגענו באחר – הוא הזדמנות לתרגול.

האיבר השני בחלק המוסר (והרביעי בסה"כ) הוא פעולה נכונה. גם אותה נהוג לסכם בשלושה סעיפים של "אל תעשה" – להמנע לקחת חיים, להמנע מלקחת משהו שלא שייך לנו, ולהמנע מפעילות מינית לא נאותה. אין פה שום דבר מהפכני, אז נעבור עליהם בקצרה. להמנע מלקחת חיים הוא מאוד ברור, כמו "אל תרצח", כאשר הכוונה היא לכל סוג של חיים. כל אחד לוקח את זה כמה רחוק שהוא מרגיש לנכון, וג'איניסטים בהודו למשל (לא בודהיסטים) מסתובבים עם מטאטא וכל הזמן מטאטאים את האדמה לפניהם כדי לא לדרוך בטעות על חרקים ולהרוג אותם. הסרט עליו גדלתי היה שליחות קטלנית 2, שבו יש סצינה שבה ג'ון קונור מצווה על ארנולד שוורצנגר לא להרוג אף אחד יותר, ואז בסצנה הבאה בסרט הוא יורה למישהו ברגליים ואומר "הוא יחיה". אני לא חושב שהבודהה היה קורה לזה פעולה נכונה, אז חשוב גם כאן להתעכב על הצד החיובי – פעולה נכונה היא לא רק כזו שלא לקחת חיים, היא גם כזו ששואפת להפחית את הסבל של אחרים ולא להוסיף להם סבל חדש.

ב"להמנע מלקחת משהו שלא ניתן לנו בחופשיות" יש קצת יותר מורכבות ממה שנראה על פני השטח. אז ברור שיש את "אל תגנוב", אבל בבודהיזם רואים את זה בצורה מורכבת יותר, ומתייחסים גם לדברים כמו מרמה והונאה כלקיחה של דברים שלא ניתנו לנו בחופשיות. אפשר גם להרחיב את זה ולהגיד שזה לא תקף רק לחפצים פיזיים, אז גם למשל להשיג במרמה תפקיד בעבודה שלא היה שייך לנו נופל תחת הקטגוריה הזאת. הפעולה הנכונה מהבחינה הזאת תהיה תמיד לכבד את הרכוש, הפיזי, רוחני, או אחר, של אחרים ואת הגבולות שלהם. רמה גבוהה יותר כאן תהיה נדיבות, מצב שבו לא רק שאנחנו לא לוקחים את מה שלא ניתן לנו, אלא שאנחנו מוסרים לאחרים בחופשיות את מה ששייך לנו.

על "להמנע מפעילות מינית" לא נאותה אני לא אתעכב כאן כי באמת נראה לי שאנחנו חיים בעידן שבו זה נמצא מספיק על השולחן, ואם אתם לא בטוחים שאתם על זה – יש מקורות ומומחים הרבה יותר טובים ממני לנושא.

האיבר האחרון של חלק המוסר הוא פרנסה נכונה. במידה רבה, האיבר הזה מקפל בתוכו את האיברים הקודמים של דיבור נכונה ופעולה נכונה. אם אני מתפרנס מלשקר לאנשים או לפגוע באנשים – ברור שזו לא פרנסה נכונה. רק כדי לסבר את האוזן, אני רוצה להציג את האופן שבו הבודהה רואה פרנסה נכונה:

ראשית, אדם צריך להרוויח את כספו בצורה חוקית, לא לא חוקית. אדם צריך להרוויח את כספו בצורה של שלום, ללא כפיה ואלימות. אדם צריך להרוויח את כספו בכנות, ללא מרמה והונאה. אדם צריך להרוויח את כספו ללא פגיעה או גרימת סבל לאחרים. לאחר מכן, הבודהה מונה עיסוקים ספציפיים שהוא מגדיר כגורמים פגיעה או סבל לאחרים – סחר בנשק, סחר ביצורים חיים (גידול בע"ח לשחיטה, סחר בעבדים או סרסור), ביצור בשר או שחיטה, סחר ברעל או בחומרים משכרים (מה שאולי היינו קוראים לו סמים). הוא גם מונה מספר עיסוקים ספציפיים שאין בהם כנות – הונאה (ברור), בגידה, הגדת עתידות, מרמה, וכמובן – הלוואה בריבית. 

בהקשר המודרני אפשר להוסיף לאיבר הפרנסה הנכונה היבטים נוספים של פרנסה נכונה – יחס הוגן לעובדים, הן מצד המנהל והן בתוך העובדים, שימת לב על ההשפעות הסביבתיות, המנעות מפגיעה בלקוחות, ועוד.

אז מצד אחד, הבודהה לא מחדש הרבה בענייני מוסר, בטח לא כשאנחנו מסתכלים על הרשימה הזאת 2500 שנה אחרי שהוא הגה אותה. ועדיין, אני חושב שהיכולת רגע לפרוט את הדרך שלנו לאיברים ברורים שדרכם יש לנו את האפשרות לתרגל ולהתפתח הוא משמעותי. אפשר להגיד שזה הכל פשוט תרגיל מחשבתי בלנסות ולמצוא דוגמאות לאיך השקפה נכונה וכוונה נכונה באות לידי ביטוי בפועל – וזה תרגיל מחשבתי שאני מזמין אותנו להמשיך לעשות.