בלוג
פסיכדלים בדרך הרוחנית
מאז שהמערב גילה מחדש את הפסיכדליים, הם היו מחוברים לרוחניות באופן בלתי אמצעי. ראם דאס, אחד מהמורים הרוחניים הגדולים של המאה ה-20 הגיע לראשונה לעסוק ברוחניות עקב התנסות בפסילוסיבין, רבים ממורי הבודהיזם הגדולים של היום הגיעו לעולם הזה עקב חוויות אסיד בשנות השישים, וכל פלטפורמת שיח שעוסקת בפסיכדליים תמיד נוגעת איכשהו גם ברוחניות.
מאידך, יש גם הרבה ביקורת על החיבור הזה, בעיקר אצל מתרגלים רוחניים שלא משתמשים בפסיכדליים שמפקפקים באותנטיות של החוויות הרוחניות שנגרמות כתוצאה מחומרים חיצוניים, ולא עקב תרגול ולימוד ממושכים. אז מה המקום של הפסיכדליים אל מול הרוחניות, האם הם יכולים להוות כלים לגיטימיים בדרך? לדעתי בהחלט כן.
לחוויות רוחניות תפקיד משמעותי בדרך הרוחנית בכך שהן יוצרות קפיצות תודעתיות המזרזות את ההתקדמות של המתרגלים. בעוד שבעבר חוויות אלו היו שמורות בעיקר לנזירים וכוהני דת, אנשים שהקדישו את עצמם ואת חייהם לדרך הרוחנית, לפסיכדליים יש את הפוטנציאל להנגיש את אותן חוויות משנות חיים גם לאנשים רגילים. אנשים שיש להם עבודה, משפחה וילדים, אנשים שאין להם את האפשרות להקדיש את כל חייהם לתרגול רוחני. בסופו של דבר, גם הם יצטרכו למצוא את הדרך שלהם לתרגל ביומיום ולהטמיע את מה שהם למדו מהחוויות האלה בחיי היומיום, אך ללא הפסיכדליים רבים מהם מעולם לא היו זוכים לחוויות כאלה, ויתכן שבכלל לא היו מגיעים לרוחניות.
עקב כך, לפסיכדליים יש פוטנציאל עצום בלענות על אחד החסכים הגדולים של האדם המודרני במערב – החסך הרוחני. מטרתה של הרוחניות בחיי האדם, לפחות כפי שאני תופס אותה, היא להפחית את הסבל שכרוך בהיותנו בני אדם ולתת לנו תחושה של משמעות בעולם מבלבל שלעתים יכול להרגיש מאוד ריקני. כל סוג של תרגול רוחני, כמו גם החוויות הרוחניות שמתלוות אליו, הוא רק אמצעי בדרך להשגת המטרה הזו.
כמו כל כלי, פסיכדליים טומנים בחובם סכנות משלהם, אבל אם הם אכן מסייעים להשיג את המטרה הזאת, ונכון להיום יש לנו המון ראיות לכך שכן, הרי שהם אמצעי לגיטימי ואף מבורך.